(נכתב בסדנה, בעקבות שירה של רבקה מרים "בראשית"
"בראשית ברא א-לוקים
את השמים שבעצם אינם
ואת האדמה שרוצה בהם לגעת.
בראשית ברא א-לוקים חוטים מתוחים ביניהם
בין השמים שבעצם אינם
ובין האדמה המשוועת.
ואת האדם הוא יצר
שהאיש הוא תפילה והוא חוט נוגע במה שאיננו
במגע של רוך ודקות.")
ויִצר א-לקים את האדם
עפר מן האדמה
בְּצֵל אֶלֶם
א-לקים
ברא אותו.
והאדם משוטט בגן בין עצי חיים ונחשים, בבלי דעת מאין בא ולאן הוא הולך,מביט למעלה ולמטה, מחפש את קצותיו.
לפעמים הוא מוצא רק חיטה, ולפעמים, בזיעת אפיו, אוכל לחם.
