הָיִינוּ רָצוֹת יַחַד עַל הַחוֹף הָאָפֹר
עַד שֶׁכַּפּוֹת רַגְלַי נִצְרָבוֹת וַאֲנִי
צוֹלֶלֶת הֲכִי עָמֹק שֶׁאֶפְשָׁר, הֲכִי רָחוֹק.
זֶה לֹא חַם, אַתְּ צוֹעֶקֶת לִי מֵעֵבֶר לַגַּלִּים, אַתְּ יוֹדַעַת,
פַּעַם הַבַּזֶּלֶת הָיְתָה לָבָה, מִתְנַחְשֶׁלֶת וּבוֹעֶרֶת וּמְבַקֶּשֶׁת לִפְרֹץ
עַכְשָׁו הִיא רַק נֵר זִכָּרוֹן עָלוּב לָאֵשׁ שֶׁהָיְתָה.
וְאַתְּ נִצְמֶדֶת לַסֶּלַע, גַּאֲוָה חֲרוּכָה וּמְחוּסְפֶּסֶת.
כַּמָּה הִיא קָשָׁה עַכְשָׁו, שֶׁלֹּא אִכְפַּת לָהּ
שֶׁשְׁתֵינוּ רָצוֹת עַל הַחוֹף הָאָפֹר
שֶׁהַגַלִים מִתְנַפְּצִים עָלֵיהַ
וּרְסִיסֵי יָם מְמַלְאִים אֵת הַאֲוִיר וְהַעֵינַיִים.