.jpg)
על עצים ואבנים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני מבינה מה רצית לעשות כאן, אבל פספסת. רחוק מדי-ולכן לא ממקד, אין מספיק אור, הרעיון מתפזר. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר את הסיפור של שמשון שתלש את שערי עזה [ליצירה]
- [ליצירה] ביצירות מהסוג הזה אין חשיבות רבה לאור, אלה לרעיון עצמו! ביצירה זו יש יחודיות בגין האפשרות לראותה מכיוונים שונים. היא כמו מספרת סיפור אשר את האמת תסתיר מאחוריה. יוצא מהכלל נהנתי מיצירתך מאד. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה מזכיר את הכניסה לבית כנסת האבוהב בצפת. יופי של מקום [ליצירה]
- [ליצירה] ישר עלה לי הספר. . מסכים עם קצת, חסר איזה משהו שימקד,. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. העלה לי אסוסיאציה משום מה לאיזשהו רעיון בחסידות. שכשהלב, הרוחני, רוצה לשמוח באמת מתוך תחושת דבקות בה', הגוף מלגלג עליו. וזו הסיבה שהחסידים אוכלים ושותים, כדי לשמח את הגוף ושישתוק ויתן ללב לשמוח. שנזכה לשמחה אמיתית.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהלן מוריה! כתבת קטע יפה. אם את רוצה להפוך אותו מקטע יפה לשיר יפה, הייתי מציעה את ההצעות הבאות: -צמצום. הימנעי מלהגיד במפורש דברים שהקורא אינטליגנטי מספיק כדי להבין מבין השורות, הימעי מלחזור ולהדגיש נקודות. אני מכירה את הנטייה הזו, כי לימדו אותנו שכדי לחזק דברים צריך לחזור עליהם. האמת היא בדיוק להיפך - ככל שהאמירה מרומזת יותר - היא חזקה יותר. (כי הקורא מתאמץ יותר להגיע אליה, ואז היא נחרתת בו כאילו היתה מחשבה שלו עצמו, שזה הרבה יותר חזק.) -על אותו עקרון: עדיף להגיד דברים בצורה מרומזת ולא מפורשת, בפרט רגשות. במקום "הרגשתי שמעייני זורמים", לדוגמא - עדיף היה למצוא מילים שיגרמו לי להרגיש שמעייניך זורמים. להעביר את התחושה בלי להגיד אותה במפורש. בהצלחה! ניצן [ליצירה]
- [ליצירה] לא סכיזופרן. לא סכיזופרן בכלל. זה רק האישיות המפוצלת שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי... רק תדאג ללכת לאבחון מהר ותוכל לקבל אישור ל"התעלמות משגיאות כתיב" . ואני אוכל לקבל תוספת זמן - הבנתי אחרי מיליון שנה בערך - אבל לבד... טוב, בעצם אחרי שקראתי את כל התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] קיטשי, אבל חביב בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, אבל באמת, יפעתוש - אני הרי יודעת שאת מסוגלת להרבה יותר מזה! אם לא תכניסי לפה את השירים המדהימים שלך אני עומדת לשלוח מכתב מחאה חריף (ומר..)!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. את יודעת, תמיד מרגש אותי להסתכל על ילדים קטנים שלומדים ללכת. מנסים ונופלים ושוב נעמדים ונופלים אחרי צעד אחד או שניים, וממשיכים לנסות הרבה אחרי שאנחנו כבר התייאשנו...והם תמיד מצליחים בסוף. עוד לא פגשתי את הילד שהפסיק לנסות ללכת רק בגלל כמה מאות נפילות.. זו בערך אותה הנאה שיש לי עכשיו, מלעקוב אחרי השירים שלך. איך את לומדת להתגבר ולהתמודד, לומדת ללכת בעצמך. וחוץ מזה, ש"ניצוצות תקווה ותכלת" זו שורה מקסימה. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד להפליא. [ליצירה]
- [ליצירה] לפני יומיים, כשבאתי לנחם, אחותו הזכירה את השיר הזה שלו..ואז פשוט ישבנו והעלינו זכרונות מכל הבדיחות שלו. ובאמת, אי אפשר להיזכר ביונדב בלי לחייך. ולבכות. השם יקום דמו. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ.. לא יודעת. לי זה היה נראה עלה יבש. לא ממש מבינה בזה. כל העלים האחרים היו ירוקים. [ליצירה]
תגובות