.jpg)
על עצים ואבנים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני מבינה מה רצית לעשות כאן, אבל פספסת. רחוק מדי-ולכן לא ממקד, אין מספיק אור, הרעיון מתפזר. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר את הסיפור של שמשון שתלש את שערי עזה [ליצירה]
- [ליצירה] ביצירות מהסוג הזה אין חשיבות רבה לאור, אלה לרעיון עצמו! ביצירה זו יש יחודיות בגין האפשרות לראותה מכיוונים שונים. היא כמו מספרת סיפור אשר את האמת תסתיר מאחוריה. יוצא מהכלל נהנתי מיצירתך מאד. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה מזכיר את הכניסה לבית כנסת האבוהב בצפת. יופי של מקום [ליצירה]
- [ליצירה] ישר עלה לי הספר. . מסכים עם קצת, חסר איזה משהו שימקד,. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד קצת וזה היה הייקו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את משחקי הצבע. [ליצירה]
- [ליצירה] התמונה יותר טובה במקורי, אף על פי שגם שם היא לא מושלמת. אם הייתי נותנת יותר שוליים היית רואה גם את האוטובוס שלי שהגיע באותו רגע ואילץ אותי לצלם במהירות ולעוף משם.. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת אחרת - אם הייתי קוראת לזה: "מוגש כשירות לציבור - הכביסה המלוכלכת של הדמוקרטיה" -זה היה יותר טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה - זה חזק. אין מילה אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אין כמו לכתוב על חסימת כתיבה כדי לפרוץ את המחסום :-) נדמה שאת מדברת לא רק על חסימת כתיבה, אלא גם על איזו חסימה רגשית. וקצת מוזר לי הערבוב ביניהן. (לדוגמא: "מעייני יבש" - הוא ביטוי שמדבר בבירור על מחסום ביצירה, ולעומת זאת את השורה שאחריו "עלי קמלו" קשה קצת להבין בדרך זו. ואם התכוונת להמשיך את המטאפורה, אז דומתני שהדימוי איבד מדיוקו.) הבית האחרון יפה ומקורי -אהבתי את ההסתכלות על יצירות העבר כ"שלדים בארון". אולם, חבל לי שהחריזה חלקית. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה דברים עולים לי בראש כשאני עוברת על יצירותייך, אבל אני אגיד רק את מה שנראה לי רלוונטי כרגע- זו לא יצירה. שימי לב, דף היוצר שלך לא אמור להיות בלוג של סיפורים על חייך,( עבר הווה והלוואי שיש לך עתיד, ) אל דף יצירות, כלומר שכל דבר שמתפרסם צריך לענות להגדרה "יצירה". כיוון שבעצם אין הגדרה אובייקטיבית מוחלטת, על השירים והמונולוגים שלך עוד אפשר להתווכח, אבל סתם לפרסם תמונה משפחתית שאפילו לא את הצלמת - אני לא רואה דרך להגדיר כיצירה. ובגלל שאני כבר בשוונג, אז אני מוסיפה את הדבר השני שחשבתי, והוא: את חיה בדיאלוג מתמיד עם העבר שלך. כל הזמן משווה, מתוך מאמץ להתרחק. את אולי לא מודעת לזה, אבל ככל שאת מדגישה יותר את הריחוק שלך מהדת - ניכר שהיא קושרת אותך אליה בחבלים שאת פשוט לא מצליחה לנתק. ביצירות שלך את לא מכניסה כלום מהעולם הפנימי שלך, מהאדם שבך, מהמחשבות והרגשות שיש לכל אחד. את חיה כל הזמן את הדתל"שית, ורק אותה. אני מרגישה שלא הסברתי את עצמי היטב, אז אני אדגים: אני למשל- הזהות שלי מורכבת מהרבה גורמים: אני שומרת מצוות. אני ימנית.אני בחורה. וכן הלאה.. ואת? דתל"שית. רק דתל"שית. שימי לב, אני לא אומרת שאין בך מעבר לזה, אלא שככה את מראה את עצמך וככה, כנראה, את תופסת את עצמך, וזה חבל להצטמצם בתוך עולם כל כך קטן, שאין בו כלום חוץ מתוויות. תיפתחי, תגדלי.. שלך, בכנות.. [ליצירה]
- [ליצירה] גליה - תודה, ותאמיני לי שגם אני רציתי נעילה אופטימית יותר. ידידה: תודה רבה על דבריך המחזקים. (אם כי, הפספוס והאשמה בשיר, יותר משהוא מתייחס לכך שלא דאגתי למלא את פורים בתוכן הוא מדבר על כך שאטמתי את עצמי מלהיות כלי לאור.וגם אלו לא הגורמים היחידים לעצבות. ואני חושבת גם שבשביל להשליך את עצמך באופן כזה, ולסמוך על הקב"ה שיעשה בשבילך את העבודה הרוחנית צריך להיות ר' נחמן.) אבל בכל אופן דברייך עודדו אותי עד מאד - תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] חבר'ה, אתם בכלל לא הבנתם את שמואל... הוא לא טוען בכלל שהדיקטטורה של הקומוניזם היא מוסרית. אלא שבעיני מר ירושלמי,היא מוסרית יותר משיטות המשטר האחרות מכיוון שאינה מ ת י י מ ר ת להיות מוסרית, ועל כן לפחות אינה עושה שקר בנפשה, בניגוד לדמוקרטיה המתחזה... (אגב, צ'מעו קוריוז - עכשיו כשכתבתי "דמוקרטיה" - בלהט התקתוק לחצתי על מקש מיותר וכתבתי "דמוןקרטיה".. שמואל - הרווחת חינם רעיון לכותרת של השיר הבא, אבל אני מבקשת אחוזים מהתמלוגים. (של ההוצאות באנטארטיקה..) [ליצירה]
תגובות