[ליצירה]
יפה. הזכיר לי סיפור שאולי אני אכתוב פעם..
האמת, אני לא שמתי לב שיש לה בעיה בעיניים, כי יש שם קוים עגולים בפנים, ויש לה יותר מדי הבעה בשביל עיוורת.
[ליצירה]
ושכחתי גם להגיד שאני אוהבת את השפה למרות התנודות במשלב (אני מניחה שזה קורה, כשאתה מסתכל אחורה על הילדות וחושב במילים של גדול אבל זוכר גם איך חשבת כשהיית קטן, אז אולי דווקא בגללם)
ואת הדמויות של ההורים, שהן אמינות באופן נדיר.
קצת הפריעו לי הדמויות הסטריאוטיפיות של המורה המושלמת והאחות המעצבנת, אבל אולי זו גם נגזרת של חשיבה של ילד קטן...
[ליצירה]
אוה, זה גדול, וחמוד. אני ממש מסכימה.
לפני שנכנסתי לאתר הייתי כותבת באמת כמו שאני מרגישה, ואחר כך פתאום תפסתי את עצמי חושבת תוך כדי כתיבה על "מה תהיינה התגובות", ומוסיפה כל מיני דברים שלא באמת היו "אני" ומורידה דברים שהיו חשובים לי כי הם יקלקלו את ערכו ה"ספרותי" של השיר, וזה עצבן אותי נורא. אני משתדלת לא לעשות את זה, אבל ברור לי שאני לא היחידה שזה קשה לה.
[ליצירה]
"ולמעשים טובים יש עילה." - האמנם הנך סבור שהכרת הטוב היא העילה למעשים טובים? כולי תקוה שאין הדבר כך.
"ואולי תזכו באיזו מניה." - למה? מה הקשר לשאר השיר?
בנוסף, בשירה יש מרכיב מרכזי שלא בא לידי ביטוי ביצירתך זו כמו גם בשירים רבים לפניה: אתה. הכותב.
להבנתי, כאשר אתה כותב שיר, משהו מהאישיות\הרגשות\המחשבות שלך צריך לבוא בו לידי ביטוי, במובן שבו אנו נרגיש שאדם כתב את השיר, ולא מחשב שהזריקו לתוכו סיסמאות.
השיר לא מחדש דבר לקורא, לא מציג לו זוית הסתכלות חדשה, ואין בו כלל את הנוכחות שלך.
חבל.
[ליצירה]
ערוגה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שיש בתמונה הזו אמירה, ולכן פרסמתי אותה. זו הסיבה שקראתי לה בית כנסת ולא שוק או סלון, כי בתור שוק או סלון באמת אין בה משמעות.
ולא הבנתי מה אמרת בקשר לפוקוס - אם היה פוקוס היא לא היתה טובה, ובלי פוקוס היא לא מצדיקה את עצמה. מה יותר גרוע?
תגובות