אני אוהבת מאוד מאוד את איכות העבודות שלך. ליגה מוקפדת מאוד. טוב בעיניי שניצלת את הפלוסים בכך שהתמונה מבויימת.
בקשר לתוכן- אני מבינה את העימות כפנימי שלנו, זה לא צמיד מול צמיד, אלא שני צמידים על אותה יד. שני ערכים שעומדים בקונפליקט, ולכן אני פחות מתחברת לשם "עימותים". אהבתי את זה שבניגוד ליצירות התנתקות חזותיות אחרות, המסר כאן מורכב יותר.
יפה.
מתקרבת - מסכימה איתך.
אודיה - המסר הוא לא שצה"ל וההתישבות אויבים.
המצב הוא שיש קונפליקט ברגע זה - מצד אחד אנחנו נורא אוהבים את צה"ל, מתגייסים לצה"ל, מעריצים את צה"ל ומצד שני, פתאום צה"ל הופך למשהו שעומד מהצד השני, רמת ההזדהות בהחלט יורדת בתקופה האחרונה.
ולכן קראתי לזה "עימותים", (למרות שאני לא בטוחה עכשיו אם זה השם המתאים) כי עכשיו, כשכל יום אומרים בחדשות "בעימותים בין כוחות צה"לובין המתנחלים.." יש את העימות הפנימי הזה.
ותודה לכולכן
הרעיון טוב, היה עוד יותר טוב אם היה אפשר לעשות את זה בצורה פחות מבויימת.
את יודעת, תמונה סטייל אלכס-ליבק שכזאת. שכמובן שבשביל רוב התמונות הוא יושב שעות ומחכה לרגע המתאים, אבל בתמונה זה נראה כאילו הוא תפס את זה ממש במקרה ובלי הרבה מאמץ.
עכשיו, אחרי שהכל נגמר, אני מרגישה שהתמונה הופכת ליותר ויותר כואבת.
כבר מזמן לא ראיתי מישהו עם צמיד של "צה"ל אנחנו איתך", וזה כבר לא רק הקונפליקט של האם אנחנו אוהבים את צהל ומזדהים, אלא חד יותר - האם באמת צה"ל וההתיישבות הם לא אויבים?
אודיה, אשמח אם תגיבי.
[ליצירה]
אני אוהבת מאוד מאוד את איכות העבודות שלך. ליגה מוקפדת מאוד. טוב בעיניי שניצלת את הפלוסים בכך שהתמונה מבויימת.
בקשר לתוכן- אני מבינה את העימות כפנימי שלנו, זה לא צמיד מול צמיד, אלא שני צמידים על אותה יד. שני ערכים שעומדים בקונפליקט, ולכן אני פחות מתחברת לשם "עימותים". אהבתי את זה שבניגוד ליצירות התנתקות חזותיות אחרות, המסר כאן מורכב יותר.
יפה.
[ליצירה]
מתקרבת - מסכימה איתך.
אודיה - המסר הוא לא שצה"ל וההתישבות אויבים.
המצב הוא שיש קונפליקט ברגע זה - מצד אחד אנחנו נורא אוהבים את צה"ל, מתגייסים לצה"ל, מעריצים את צה"ל ומצד שני, פתאום צה"ל הופך למשהו שעומד מהצד השני, רמת ההזדהות בהחלט יורדת בתקופה האחרונה.
ולכן קראתי לזה "עימותים", (למרות שאני לא בטוחה עכשיו אם זה השם המתאים) כי עכשיו, כשכל יום אומרים בחדשות "בעימותים בין כוחות צה"לובין המתנחלים.." יש את העימות הפנימי הזה.
ותודה לכולכן
[ליצירה]
מצטערת, איך שלא תצלמי את זה, המסר לא משהו.
צה"ל וההתיישבות הם לא אויבים. וחבל שאנשים מתעקשים להראות ככה את המצב, ועוד יותר חבל כשזה מגיע לאמנות.
[ליצירה]
..
הרעיון טוב, היה עוד יותר טוב אם היה אפשר לעשות את זה בצורה פחות מבויימת.
את יודעת, תמונה סטייל אלכס-ליבק שכזאת. שכמובן שבשביל רוב התמונות הוא יושב שעות ומחכה לרגע המתאים, אבל בתמונה זה נראה כאילו הוא תפס את זה ממש במקרה ובלי הרבה מאמץ.
[ליצירה]
עכשיו, אחרי שהכל נגמר, אני מרגישה שהתמונה הופכת ליותר ויותר כואבת.
כבר מזמן לא ראיתי מישהו עם צמיד של "צה"ל אנחנו איתך", וזה כבר לא רק הקונפליקט של האם אנחנו אוהבים את צהל ומזדהים, אלא חד יותר - האם באמת צה"ל וההתיישבות הם לא אויבים?
אודיה, אשמח אם תגיבי.
[ליצירה]
לא ראיתי את זה לפני כן. האמת אני מלאה רגשות מעורבים על התמונה הזו.
מוזר... כ"כ מוזר.
צילום טוב. פתאום זה לא עימותים, זה ניגודים. אוף...
תודה לך.
[ליצירה]
אז שמואל ירד ממגדל השן שלו לרגע.
יופי. עכשיו, בוא נראה כמה טעויות היו לעמוד התווך של השירה העברית בהודעה אחת קטנה:
1. ההגדרה "עם ישראל" איננה, ומעולם לא היתה, הגדרה בלעדית ליהודים היושבים בארץ ישראל. מאז ומעולם היה כל יהודי באשר הוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, מתוקף השתייכותו הגנטית לישראל - הלא הוא יעקב אבינו.
האמירה ש"עם ישראל" פירושו "יהודים תושבי ישראל" מצביעה על בורות רבה.
2. גם אם נניח שהשתלחותך מכוונת רק כלפי "יהודים ישראלים" טענת הגזענות נשארת בעינה. גם גזענות על סמך מקום מגורים (ולא רק על סמך מוצא גנטי) נכללת לכל הדעות, וכן על פי החוק, בהגדרת הגזענות.
3.הערה קטנונית לתשומת לבך המלומדת: על פי העברית שאני מכירה, יש לומר "ממליץ על" - ולא "ממליץ את".
אז שיהיה בהצלחה עם המהפכה.
ניפגש על הבאריקדות, כן?
[ליצירה]
א. לא זוכרת דיון, אני כן זוכרת שאמרתי בתגובה ליצירה מסוימת שהביום גורע מהמשמעות - בהקשר הספציפי. ויכול להיות שזה כך גם במקרה הספציפי הזה - אני לא חושבת שאפשר להגיד דברים כאלה באופן גורף.
ב. התמונה לא בדיוק מבוימת, התכוונתי להגיד שהילדה לא באמת עצורה - היא נכנסה לניידת מרצונה ואני קראתי לה להציץ החוצה ואז צילמתי. (זו אחותי, דרך אגב.)
[ליצירה]
התחשק לי לקרוא שוב. אז אחרי חצי שעה של חיפושים מתישים - מצאתי..ונהניתי שוב.
דווקא הציניות לוקחת אותי שבי אל מקומות..לא ייאמן, קיטשיים.
(פתאום נזכרתי שפעם גם אני שנאתי את עצמי ואת כל העולם, ואם מישהו היה מחייך בסביבה הוא היה מסווג אוטומטית כאידיוט שלא מבין כלום מהחיים..עד שלמדתי לאהוב.)
תגובות