חמש שנים של אימה
תחת הטילים הנורים
אבל ידענו
שארץ ישראל נקנית ביסורים.
וכשהורדנו אתכם בדממה
אל חשכת הקברים
מתוך הבכי לחשנו
שארץ ישראל נקנית ביסורים.
ודמיכם עוד זועקים מן האדמה
אך ידינו החלה חופרת
ואחד לא אמר
בכמה יסורים היא נמכרת.
מכרנו אותה בלא הון,
ובמחיר לא ריבינו
רק שנאה ודמעות ושברי זכרון
ורסיסי בני האדם שהיינו.
האמנו שנסתם הגולל,
שיהיה לכם בית עולמים
ושאולי גם אנחנו נוכל
לאט לאט להחלים
ורק כשהוצאנו אתכם מן החול
הספוג בדמכם שנשפך
הבנו שגם קבר יכול
כמו הפצע, להיפתח.
וכששוב כיסינו אתכם
לא נותר בנו כח לבכות
נוחו
בשלום
על משכבכם.
אנחנו נמשיך לחכות.