כמו חמנית - המשך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האנאפורה לדעתי מיותרת ומכבידה על הזרימה של השיר. מציעה להשאיר אותה רק בחלק מהשורות. וחוץ מזה - יפה. נהניתי בעיקר מהבית החמישי והשביעי. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. קצת יותר מדי טראגי מכדי לעורר אמון, ובעיקר - הסיום קטוע באמצע? או שמא זה סיפור בהמשכים? (גם אפ כן, ראוי לשייף מעט, שהסוף לא יהיה כל כך פתאומי וחד.) [ליצירה]
- [ליצירה] אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מעולה, נהניתי מאד לקרוא! לדעתי כדאי לצמצם את הקטעים ה"טכניים", ולעומתם להרחיב את הקטעים הסיפוריים יותר: מי הם האנשים,וביחוד את הדמות של גרג - צריכה להיות לו סיבה לבחור שלא להיווצר... (מעניין שהכיוון שאתה חשבת עליו ליצירת מכונת זמן דומה מאד לרעיון שלי, אם כי מפורט ומפותח יותר.) [ליצירה]
- [ליצירה] שי - אולי זה בגלל שלא פורטים על אקורדים, אלא על מיתרים... דווקא הנקודה הזו נראית לי בסדר גמור. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אי. כואב. כבר הרבה זמן שאני חושבת שבמחסום כיסופים צריך להיות מוצב שלט : כאן חוסמים כיסופים. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..) חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי. לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה. וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים.. ניצן (צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין") [ליצירה]
