כמו חמנית - המשך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] החריזה לא מושלמת, אבל זה נסלח, בהתחשב בעובדה שהקפדת על בתים שלמים עם אותו חרוז - מרשים מאד. נהניתי מהתיאור הציורי בבית הראשון, בהמשך נדמה לי שהפזמון נחלש, גם ברמת ההקפדה, גם ברמת הדימויים שנעשו פחות עשירים ויותר בנאליים. באופן כללי נדמה לי שעדיף להיצמד לתיאור של הארץ ולא להיגרר לתיאור של יושביה. (כלומר להמשיך עם "זוהי הארץ" ולוותר על "כאלה אנחנו") בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השמירה על מרחב מטאפורי אחיד בכל הבתים. לדעתי שווה לך לנסות להרחיב את הכתיבה. אולי אפילו להתמקד בדימוי יחיד מתוך שלל השימויים שבשיר הזה ולהרחיב אותו, לתת לנו לטעום אותו עד הסוף, במקום לרוץ אל הדימוי הבא. בעיקר דיברו אל ליבי הבית השני - שיש בו מקוריות ומחשבה, והאחרון, שהניגוד שבו יותר עניין ששווה להעמיק בו. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. (ואגב: יש שגיאת הקלדה.) [ליצירה]
- [ליצירה] שאול המלך הוא דוגמא מצוינת לסכנה הטמונה בגישה שלך. שאול, שחז"ל מעידים עליו שהוא "אחד מנסיכי אדם", והכתוב מעיד עליו שהוא אדם "משכמו ומעלה" נטמע, לצערנו הרב, בזכרון הקולקטיבי שלנו כ"איש הרע", זה שרדף את דוד באובססיביות, זה שחמל על אכזרים והתאכזר לרחמנים. לפי הגישה שלך, יש לאמר: וכי אין זה נכון? הרי עובדה היא ששאול רצח את כהני נוב, שאין שום הסבר הגיוני לרדיפה שלו את דוד. אלא שהצורה שבה הוא נתפס בקרב המון העם היא מעוותת. רובנו לא זכינו לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה, זו הכוללת בתוכה את שאול משיח ה', נסיך-אדם, ביחד עם חטאיו. ולתפיסה מעוותת דומה, לחרדתי, היצירה שלך מובילה. התעלמות מוחלטת מגדלותו של אהרן. ודבר נוסף שכחת: אהרן לא נענש לבסוף, על אף כל הדברים שנאמרו לעיל. וידוע שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה - אם כן: כיצד תתרץ את העובדה שאהרן לא קיבל שום עונש על מעשה העגל? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה... זה יפה! קנאת סופרים תרבה חכמה.. [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לחיילים שלך :) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי כובש של תוכן משולב בכתיבה מקסימה, היו הגורמים ללחיצה הגורלית שהוסיפה יצירה זו אל רשימת האהודות עלי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אגיד את זה בפשטות, ובצורה הכי עדינה שאני יכולה: לך לעזאזל. עכשיו, אחרי שנרגעתי: בבתים האחרונים יש אמת. אבל הבתים הראשונים לא ראויים לשום תגובה מלבד זו שהגבתי לעיל. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מהגוש, ואפילו לא הייתי בו בזמן הגירוש. אבל גם למי שלא היה כואב. ואולי דווקא בגלל זה. (אני חושבת שאם הייתי שם המשבר שעברתי היה עשוי להיות פחות קשה.) [ליצירה]
