כמו חמנית - המשך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יומולדת שמח. הדרך לאושר - לא להאמין לבזוקה. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה איך אין כאב: נסה לקרוא את השיר ביתר זהירות, ותתבהר לך התמונה: מישהו אחר חיבק מישהי אחרת, באותה הצורה שבה בעלה מחבק אותה. אז נכון שההיא (של ההוא, שלא אכפת לה ממנו בכלל) יותר יפה, אבל האהבה (שבינה לבין בעלה) יותר גדולה... ואם כבר נכנסתי - שיר טוב. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אמן. אני שונאת להגיב על קטעים שבאים מכאב ולכתוב שהם "יפים" או "מקסימים" - אבל בכל זאת, זה גם כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ויפה. נכנסתי בגלל השנינות שבלהמליץ על יצירות של עצמך... במלוא האוביקטיביות.. [ליצירה]
- [ליצירה] השורה האחרונה דווקא מוצאת חן בעיני הפעם, מבחינת הכתיבה. לכל השאר אני לא רואה טעם להתייחס. מי שמעריץ רוצחי המונים כדוגמת סטאין וסדאם ובאותה נשימה מאשים את הציונות בשטיפת מוח, אין כל תועלת בדיון ענייני איתו. [ליצירה]
- [ליצירה] מבולבל, לא עקבי, ועל כל הבעיות הספרותיות הייתי סולחת אלמלא הייתי מוצאת כאן גם חוצפה שאין כדוגמתה. [ליצירה]
- [ליצירה] אנסה להסביר. אני לא חושבת שיש הבדל מבחינת ה"מסקנה למעשה", כי הדעות שלי לא השתנו בין לבין. מה שכן השתנה - העוצמה של הרגשות. בעוד שבהתחלה יכולנו לדון בנושא "העסקה -בעד או נגד" ולנסות להפריד בין השכל לרגש, לאזן ביניהם, להכריע ביניהם, הרי שלמראה הארונות השכל התרסק ורק הלב צעק. ועדיין, אני מתנגדת לעסקה. [ליצירה]
- [ליצירה] ציור או צילום? [ליצירה]
- [ליצירה] רדף - גם אני משנה מילים. אבל כשיש לי סיבה. והקורא _מבין_ אותה, ולא רק מהרהר:"הו, כמה מרשים. יש כאן אקספרסיוניזם הגירתי המתבטא בדסטורציה לירית, כמה חבל שאני לא מבין את משמעות הביטוי "קרבות,הבלתי – פוסקייה",אך זה ללא ספק, מעניין ביותר". ואגב, שמואל משנה את הדקדוק העברי כרצונו גם בהודעות סתמיות, ולא רק בשירתו. [ליצירה]
