נטוע
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אם כבר שאלת - אני מאמינה שכך זה גם אצל האדם. כל נפילה נועדה לרומם למקום גבוה יותר. אבל בהייקו הזה לא כיוונתי דווקא לכך. בהייקו בדרך כל מתוארת תמונת נוף שיש בה מן ההקבלה לנפש האדם. השיר (המוקדש לאפרת - בחורה מוכשרת מאד שכותבת הרבה בתחום ההייקו) מבקש להימנע מההקבלה אלא לדבר ישירות על האדם. (לפעמים הדימוי בשיר הוא כל כך נוקב וחד שהוא מכאיב יותר מאשר מילים פשוטות) ובאותה נשימה, המילים "נשיר עלינו" מהוות גם מטאפורה לאדם כעץ. (כשכתבתי חשבתי דווקא על העצב שמשיב הסתו, אבל לא אני אהיה זו שתאמר לא להסתכלות אופטימית וחיובית) [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם הכותרת אופטימית יותר, אבל זו של רוני נכונה ומתאימה יותר לדעתי. שמתם לב שהכיפה הכתומה היא ליד הכיפה של צה"ל? [ליצירה]
- [ליצירה] בוא'נה, עשית הסטוריה. במכה אחת הסכמתי גם עם דב וגם עם שי, וזה ממש לא קורה הרבה.. לא מתיימרת שהבנתי הכל, אבל מה שכן- גרם לי געגועים לספריות ישנות וחשק לארוחה בתמול-שלשום.. הבית האחד-לפני-אחרון - נהדר. אבל בבית האחרון לגמרי הלכתי לאיבוד. ): [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי: התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב. לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.) באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שכבר הגבתי לשיר הזה במקום אחר, אבל זה בכל זאת שווה תגובה אחת טובה, כי זה שיר פשוט טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] * (כי מה כבר אפשר להגיד. יהי זכרו ברוך.) [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מצוין. אולי כדאי לשחק קצת עם ה"תכלית" של כל בית כך שייווצר ביניהם קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה כל כך הכאיב לי. לא נראה לי מתאים ל"שירי ילדים". [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי הפתיחה טובה בהרבה מהסוף, שנופל בבנאליות ובפשטנות. וגם חסר לי קשר בין שלושת המשאלות(?) אהבתי מאד את "חיים כלב-בי". [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי. :-) [ליצירה]
תגובות