ההסבר באמת הרס,אבל המקריות הועילה לך,אם המזל ישחק כך לטובתך או לחילופין תדעי לשלוט בו נראה לי שתעלי על שביל מענין
נ.ב
(חשבתי שצילמת "הליכת אצבעות",על רקע מדורה)
א. יש! יש! הצלחתי לשלוח תמונות! תודה לה' ולכל האנשים הטובים שסייעו להם להגיע לכאן! (=
ב. קצת אחרת, הנה מה שזה:
צלמת מתחילה מדי לוקחת מצלמה ותיקה מדי, מכניסה שני חיילי צעצוע לתוך כוס צהובה, מכוונת פוקוס באופן גרוע, ולוחצת : )
והתוצאה יצאה לדעתי מעניינת.
אני חוששת שההסבר קצת הרס..
קודם כל, אני מאוד בעד הרעיון של בימוי תמונות- זה מוכיח שאת באה להביע אמירה ולא סתם מצלמת (וזה ההבדל,לדעתי,בין אומנות לתיעוד).
צבע צהוב הוא בד"כ בעייתי בשילוב עם פלאש, הופך למטושטש ובוהק, אבל במקרה שלך זה בדיוק האפקט הרצוי-דמוי אש,סממן מלחמה. בהחלט מכניס אותנו לאווירה הנכונה.
אני לא חושבת שהפוקוס הוא הבעיה,אם רצית חדות,אלא העובדה שצילמת דרך כלי זכוכית. גם אם היית סוגרת צמצם עד למינימום האפשרי, זה לעולם לא היה יוצא חד כלעוד יש חוצץ. אבל גם הטישטוש כאן רק מוסיף לתחושה.
2 דברים שהייתי משנה: 1.את הזווית בה מונח החייל השוכב, כדי להרוויח את קווי המיתאר שלו-כרגע הוא לא נראה חייל. 2.אור רך מאחורה, ואז ראש החייל העומד היה ברור יותר.
בסה"כ, רעיון מצוין וגם הביצוע לגמרי לא רע,במיוחד לחובבנית אם כך את מתעקשת לקרוא לעצמך.
[ליצירה]
ההסבר באמת הרס,אבל המקריות הועילה לך,אם המזל ישחק כך לטובתך או לחילופין תדעי לשלוט בו נראה לי שתעלי על שביל מענין
נ.ב
(חשבתי שצילמת "הליכת אצבעות",על רקע מדורה)
[ליצירה]
א. יש! יש! הצלחתי לשלוח תמונות! תודה לה' ולכל האנשים הטובים שסייעו להם להגיע לכאן! (=
ב. קצת אחרת, הנה מה שזה:
צלמת מתחילה מדי לוקחת מצלמה ותיקה מדי, מכניסה שני חיילי צעצוע לתוך כוס צהובה, מכוונת פוקוס באופן גרוע, ולוחצת : )
והתוצאה יצאה לדעתי מעניינת.
אני חוששת שההסבר קצת הרס..
[ליצירה]
קודם כל, אני מאוד בעד הרעיון של בימוי תמונות- זה מוכיח שאת באה להביע אמירה ולא סתם מצלמת (וזה ההבדל,לדעתי,בין אומנות לתיעוד).
צבע צהוב הוא בד"כ בעייתי בשילוב עם פלאש, הופך למטושטש ובוהק, אבל במקרה שלך זה בדיוק האפקט הרצוי-דמוי אש,סממן מלחמה. בהחלט מכניס אותנו לאווירה הנכונה.
אני לא חושבת שהפוקוס הוא הבעיה,אם רצית חדות,אלא העובדה שצילמת דרך כלי זכוכית. גם אם היית סוגרת צמצם עד למינימום האפשרי, זה לעולם לא היה יוצא חד כלעוד יש חוצץ. אבל גם הטישטוש כאן רק מוסיף לתחושה.
2 דברים שהייתי משנה: 1.את הזווית בה מונח החייל השוכב, כדי להרוויח את קווי המיתאר שלו-כרגע הוא לא נראה חייל. 2.אור רך מאחורה, ואז ראש החייל העומד היה ברור יותר.
בסה"כ, רעיון מצוין וגם הביצוע לגמרי לא רע,במיוחד לחובבנית אם כך את מתעקשת לקרוא לעצמך.
[ליצירה]
מוכר וכואב.
התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון)
קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש.
אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.)
מה דעתך?
לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול...
אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו.
[ליצירה]
שאול המלך הוא דוגמא מצוינת לסכנה הטמונה בגישה שלך.
שאול, שחז"ל מעידים עליו שהוא "אחד מנסיכי אדם", והכתוב מעיד עליו שהוא אדם "משכמו ומעלה"
נטמע, לצערנו הרב, בזכרון הקולקטיבי שלנו כ"איש הרע", זה שרדף את דוד באובססיביות, זה שחמל על אכזרים והתאכזר לרחמנים.
לפי הגישה שלך, יש לאמר: וכי אין זה נכון? הרי עובדה היא ששאול רצח את כהני נוב, שאין שום הסבר הגיוני לרדיפה שלו את דוד.
אלא שהצורה שבה הוא נתפס בקרב המון העם היא מעוותת. רובנו לא זכינו לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה, זו הכוללת בתוכה את שאול משיח ה', נסיך-אדם, ביחד עם חטאיו.
ולתפיסה מעוותת דומה, לחרדתי, היצירה שלך מובילה. התעלמות מוחלטת מגדלותו של אהרן.
ודבר נוסף שכחת: אהרן לא נענש לבסוף, על אף כל הדברים שנאמרו לעיל. וידוע שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה - אם כן: כיצד תתרץ את העובדה שאהרן לא קיבל שום עונש על מעשה העגל?
[ליצירה]
אהבתי. כותרת נהדרת, חוצמזה שאני מאוהבת בחמניות.
רק הרקע קצת מפריע לי, למרות שהצלחת להפריד בינו לבין החמניות הוא מושך יותר תשומת לב מהראוי לו.
[ליצירה]
[ליצירה]
את השיר הזה צריך לתלות בגדול, מול כל משוררי שלושת הנקודות...
אל תוותר, אתה עוד תנצח אותן...
תרגיע אותן, שהן יוכלו להופיע כאוות נפשן בתגובות פקאציות, אבל לא בשיר.
(...)
:-)
תגובות