חסד נעורייך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אצלי (גם במחשב!) זה לא מטושטש בכלל. צילמתי במהירות די גבוהה, ועם צמצם סגור. - אני חושבת שזו הסיבה לפוקוס הסתמי, הכל חד מדי.. ולא היה לי זום במצלמה. ותודה רבה. זו התמונה הראשונה שצילמתי במהלך לימודי צילום. צילמתי אותה 4 פעמים - פעמיים עם צמצם סגור ופעמיים עם פתוח, פעמיים עם פוקוס על האופק ופעמיים על השושנה. (בעצם, ניסיתי על השושנה. אני גרועה בלכוון פוקוס) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהיה אפשר להוציא יותר מהמראה המדהים (למרות שגם לסורק יש חלק בטשטוש, מן הסתם). פוקוס די סתמי. זום מעט רחוק מידי. בכל מקרה, תמונה נחמדה והכותרת מוסיפה המון. [ליצירה]
- [ליצירה] למרות שמה שעשית מהסרטים הכחולים העלה בי דוקא חיוך, זה ממש יפה, נכון, וכואב. את כותבת נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. הזכיר לי סיפור שאולי אני אכתוב פעם.. האמת, אני לא שמתי לב שיש לה בעיה בעיניים, כי יש שם קוים עגולים בפנים, ויש לה יותר מדי הבעה בשביל עיוורת. [ליצירה]
- [ליצירה] אוה.. זה יפה.. מחויך ועצוב בו זמנית. [ליצירה]
- [ליצירה] האנאפורה לדעתי מיותרת ומכבידה על הזרימה של השיר. מציעה להשאיר אותה רק בחלק מהשורות. וחוץ מזה - יפה. נהניתי בעיקר מהבית החמישי והשביעי. [ליצירה]
- [ליצירה] "ולמעשים טובים יש עילה." - האמנם הנך סבור שהכרת הטוב היא העילה למעשים טובים? כולי תקוה שאין הדבר כך. "ואולי תזכו באיזו מניה." - למה? מה הקשר לשאר השיר? בנוסף, בשירה יש מרכיב מרכזי שלא בא לידי ביטוי ביצירתך זו כמו גם בשירים רבים לפניה: אתה. הכותב. להבנתי, כאשר אתה כותב שיר, משהו מהאישיות\הרגשות\המחשבות שלך צריך לבוא בו לידי ביטוי, במובן שבו אנו נרגיש שאדם כתב את השיר, ולא מחשב שהזריקו לתוכו סיסמאות. השיר לא מחדש דבר לקורא, לא מציג לו זוית הסתכלות חדשה, ואין בו כלל את הנוכחות שלך. חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] הסתה! הסתה! בעז"ה תוסר היצירה מהאתר בקרוב מחוסר אקטואליות, אמן! נהניתי לקרוא. אהבתי את ה"לבנים נבובות סביב שוקת שבורה" ואת ההגיונות הקורסים. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה בגלל הסורק. <שפה תחתונה משורבבת למעלה בדכאון מיואש> [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הטיעון ש"הר הבית מקודש למוסלמים".. הנה חידה: למי עוד הר הבית מקודש? ואגב, אש"פ הוא ארגון מתקדם? בהשוואה למה? (אולי בהשוואה לק.ג.ב. ודומיו..) [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. מרוב מאיסה במלחמות ובהרג, נורה הבחור ליד עמנואל. וגם בת הדודה שלי ובעלה נפצעו בשבוע שעבר (ליד נעלה מירי ממכונית חולפת) מרוב שחברי גדודי חללי אל-אקצא חפצים בשלום. וגם עוד כמה שנפצעו בשבוע האחרון, הם בסה"כ קרבנות הרצון-לשלום. אולי כדאי שהפלשתינים ילמדו לבטא את עצמם יותר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. שבועיים לפני הגירוש. [ליצירה]
תגובות