נשארה בתחנה
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חביב, אע"פ שאכות התמונה לא מדהימה, עצם המחשבה לצלם את זה שווה ח"ח =) [ליצירה]
- [ליצירה] התמונה יותר טובה במקורי, אף על פי שגם שם היא לא מושלמת. אם הייתי נותנת יותר שוליים היית רואה גם את האוטובוס שלי שהגיע באותו רגע ואילץ אותי לצלם במהירות ולעוף משם.. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד..!! (בעיקר הקירח בצד..סתם),תמיד חשבתי לעצמי שהבן נראה בן 12 בערך.. חבל שלא נתת עוד שוליים , הייתי מצליחה לראות איפה זה... [ליצירה]
- [ליצירה] . וואו זה מצוין! אלכס ליבק, מאחורייך! חולה על הסוג הזה של התמונות... [ליצירה]
- [ליצירה] זה בלי פלש. האמת, שמתי לב שיש שם שמש על השמשה (אמאלה כמה שי"נים!) אבל לא חשבתי שזו תהיה התוצאה. חשבתי שזה יהי פיצוץ קטן יותר (כרגיל כשרואים השתקפות של שמש, או שזה יהרוס לי את התמונה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יהי זכרו ברוך. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית: הכתיבה שלך מעניינת מאד, מושכת אותי לנסות לרדת לעומק כוונותיך. נדמה לי שיש לך טעויות ניקוד, שמשנות את המשמעות, האם אני צודקת? ("רוחות שבורות","שלוות צעירות") אהבתי מאד מאד את הפתיחה - המצפן השבור ונצנוצי הכמיהה. אחר כך הרגשתי שהשיר מאבד את הכיוון... קשה לי למצוא קשר שמאחד את כל הבתים לכדי שיר אחד. יש כאן מצד אחד את תיאור הכאב שבעולם, ומהצד השני את הדוברת, שמתוארת כדמות מנחמת, כמעט מיתית. אולם היחס בין החלקים מרגיש שבור. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה בהחלט על רקע האופק. זה נראה כמו הדבקה על תמונה כי ככה זה כשמצלמים עם פלש. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב רך??? אולי הסוף האוסף שברים, אבל הם עדיין שברים. זה כתוב חזק וקשה ונוקשה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי את הפסקה השניה. וגם את כל השאר. כל כך אמיתי, וכתוב מדהים. וכל שנשאר לי זה לענות אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] אין מילים - למען האמת, אני חוששת שלא ירדתי לסוף דעתי.. איזה ביקורת העברתי, לפי דעתך? התמונה הזו עלולה להתפרש ביותר מדי אופנים.. כל השאר - התמונה לא מבויימת, חוצמזה שאני מודה בבושת פנים שלביים תמונה כזו לא נראה לי חוצה את קוי חופש הביטוי. רק שאם היא היתה מבוימת היא היתה מאבדת הרבה מהמשמעות (או מהמשמעויות.. ע"ע) ולמה הזוי? ומה פרוש הזוי? (קצת קשה להזות צילומים.. ולפרסם אותם..) [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי אומרת אסימוב. אבל לא מצאתי את הקטע של ה"יותר מדי". [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם נטע. לאורך כל הסיפור יש מעברי שפה, ויותר מזה, מעברי-רמת-חשיבה, הייתי מגדירה, בצורה מאד צורמת. אני לא מצליחה להגדיר את מידת הבגרות של הילד, כי כל משפט נאמר בסגנון אחר. לדוג' הילד אומר "הבנתי שאבא עבר לגור עם סבא" - זה נרשם כהסתכלות תמימה של ילד. אבל שתי דקות אחר כך הוא מסביר בטון מלומד את ההפרעה של האם, ופשוט קשה להבין איפה הוא. מקווה שהצלחתי להבהיר מה מפריע לי.. מעבר לזה,יפה מאד. המשפט הראשון נהדר. וגם:"אבל אמא הייתה נראית כאילו גם חלק ממנה הלך לשמיים כי היא הייתה מרוחקת מאוד וכבה לה האור בעיניים כמו שהחדר שלי היה נראה לאחר שהשכיבו אותי לישון . ריק וחשוך ." מקסים, (למרות שיש מעברי שפה באמצע שהייתי מציעה לשנות.) [ליצירה]
תגובות