התמונה יותר טובה במקורי, אף על פי שגם שם היא לא מושלמת.
אם הייתי נותנת יותר שוליים היית רואה גם את האוטובוס שלי שהגיע באותו רגע ואילץ אותי לצלם במהירות ולעוף משם..
[ליצירה]
התמונה יותר טובה במקורי, אף על פי שגם שם היא לא מושלמת.
אם הייתי נותנת יותר שוליים היית רואה גם את האוטובוס שלי שהגיע באותו רגע ואילץ אותי לצלם במהירות ולעוף משם..
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
רעיון מעולה, נהניתי מאד לקרוא!
לדעתי כדאי לצמצם את הקטעים ה"טכניים", ולעומתם להרחיב את הקטעים הסיפוריים יותר: מי הם האנשים,וביחוד את הדמות של גרג - צריכה להיות לו סיבה לבחור שלא להיווצר...
(מעניין שהכיוון שאתה חשבת עליו ליצירת מכונת זמן דומה מאד לרעיון שלי, אם כי מפורט ומפותח יותר.)
[ליצירה]
"80 שנה של מאבקים ותקוות" - אתה מתכוון שהתקוות תחילו ברגע שלנין מת??
(מילא, לזה שאתה כותב שירים אידיוטיים ומביע דעות ש"חסרות-הגיון" תהיה הגדרה עדינה עבורם. לזה כבר התרגלנו. אבל למען השם, תקרא את מה שאתה כותב!! )
[ליצירה]
הו, לשיר הזה חיכיתי.
קודם כל: כתיבה שובת לב. היומיומיות הכי רחוקה מבנאליות שאפשר, והרגישות, והאהבה לאנושיות שנושבת מהשיר הזה - פשוט מקסים.
ורק - לשם מה נצרכת הפסיחה לפני "ראווה"?
[ליצירה]
יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי:
התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב.
לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.)
באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד.
[ליצירה]
לא הייתי מפרסמת בתור יצירה. את מתקשה להתנסח, וזה מקשה להבין מה את רוצה. יותר מדי נקודות (...) שמקשות על הקריאה.חוצמיזה, במונולוג חייב להיות רעיון ממשי מאחוריו, סיפור, מקרה. זה לא יכול להיות כל כך מעורפל ולא ברור. את רוצה לפרסם יצירה, קחי את הרעיון שלך ותחדדי אותו..
תגובות