[ליצירה]
חזרתי. הסיפור מעולה, זורם, שנון וכיפי.
הכי אהבתי, שזו לא רק בדיחה על חשבון המושגים בסטטיסטיקה, אלא שיש בסיפור תוכן מעבר, ורעיון מעניין ומעורר מחשבה באמת.
מקסים.
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
אם כבר שאלת - אני מאמינה שכך זה גם אצל האדם. כל נפילה נועדה לרומם למקום גבוה יותר.
אבל בהייקו הזה לא כיוונתי דווקא לכך.
בהייקו בדרך כל מתוארת תמונת נוף שיש בה מן ההקבלה לנפש האדם.
השיר (המוקדש לאפרת - בחורה מוכשרת מאד שכותבת הרבה בתחום ההייקו) מבקש להימנע מההקבלה אלא לדבר ישירות על האדם. (לפעמים הדימוי בשיר הוא כל כך נוקב וחד שהוא מכאיב יותר מאשר מילים פשוטות)
ובאותה נשימה, המילים "נשיר עלינו" מהוות גם מטאפורה לאדם כעץ. (כשכתבתי חשבתי דווקא על העצב שמשיב הסתו, אבל לא אני אהיה זו שתאמר לא להסתכלות אופטימית וחיובית)
[ליצירה]
אוי, נהדר. מעברי המשלב מושלמים, החריזה זורמת ומצוינת.
הפריעה לי ההתחלה, שלא משתלבת (מבחינת התוכן כן, אבל לא מבחינת החריזה וכו') עם שאר השיר.
אבל אתה טוב, אין ספק.
[ליצירה]
התכנית להשבת השפיות - ניצן ופרח:
שלב א': אשפוז מיידי של אנשים שמפרסמים "עובדות" כגון:"כל הסיפורים על האנטישמיות, שכביכול קיימת בקרב הערבים, אלה סיפורי עורבא פרח, שאין ולא כלום, בינם לבין המציאות בשטח. הערבים מעולם לא היו אנטישמים! " או מתנסחים בביטויים כמו:" אפילו, אם בדורות האחרונים, לחוגים מסויימים בקרב הערבים החלו לחדור דעות אנטי-שמיות.." לטיפול פסיכולוגי ארוך טווח הכולל:
(שלב ב')
- לימודי הסטוריה אינטנסביים, תוך שימת דגש על:
צו הקוראן להילחם בכל הכופר באיסלם (אם נוצרי, אם יהודי ואם עובד אלילים),חוקי עומאר, עלילת דמשק,
פרעות תר"פ-תרפ"א, פרעות תרפ"ח-תרפ"ט, פרעות תרצ"ו - תרצ"ט, פועלו של המופתי הירושלמי בתקופות אלה (שיחות ידידותיות והסכמי שיתוף פעולה עם היטלר),מלחמת ששת הימים, האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השניה, הסיוע המצרי להעברת נשק לשטחי עזה לאחר ההתנתקות,רצח עידו זולדן הי"ד ע"י שוטרים פלשתינים..ואלו רק קוים כלליים.
- טוב אין לי כח לפרט את שאר השלבים. פשוט תשתוק וזהו.
[ליצירה]
אהבתי מאד את התוכן, ככלל, שירה אמונית תמיד מצליחה לרגש אותי.
הלמות פרסותיו,
של כלב אכזר, ---> מדוע הדימוי הוא דווקא לכלב?
מכריזות מלחמה
על נשמת האדם,
רודף בטירוף
דם אדםדם. -----> מעולה!!!
גיבור חיל רדום
מתגדר בחביון --> שתי שורות שמנותקות ע"י חוסר החריזה משאר השיר, מה שגורם להן להיות מודגשות. לא מצאתי סיבה מספקת לכך.
חלוש וכואב
בין טומאה וגללים
בוכה במסתרים
על גאים ניטלים. ---> לא הבנתי. מה פירושו של "גאים ניטלים"?
כמים הפנים לפנים
שופכת ליבה
רעיה צעירה
על משכבה בלילות
פצעו והיכו
שומרי החומות.
לדודה ממתינה
שידפוק רק עוד פעם
כבר היא מוכנה
על כפות המנעול
הפתוח כחוד מחט
להשיג את הגבול. ---> ההתיחסות לשיר השירים בשורות אלו עדינה ומצוינת.
עזה כמוות אהבה
עזה גם במוות,
מים חונקים
לא יכבוה
ברח דודי
ושאני בחיקך
אל ארץ החיים.
בשורות האחרונות יש תחושה של אילוץ, כאילו הכרחת את השיר להיגמר במקום שלא התאים לו. השיבוצים כאן מרובים מאד, יותר ממה שהשיר "שלך".
מלבד זאת, העובדה שבחלק מהשיר החריזה עשויה היטב ובחלק "מחופפת", גורעת מעט מההנאה מהשיר.
עלה והצלח!
תגובות