אמא
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גדול. ואחרי ההסבר שלך, אפילו עוד יותר. יופי של רעיון, אהבתי!! [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין.. זאת הקרנה של נגטיב על היד ממכונת אור? [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מקסים, אבל הבחירה של כף יד, במקרה הזה לא נכונה לדעתי (בניגוד למקרה של העץ, שזה היה בדיוק מתאים). חפשי משהו אחר. הייתי אומרת בטן אבל יש בזה קצת בעיה.. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון נהדר... מאוד מרשים. הבעיה היא שכבר ראינו דבר דומה על יד, כמו ש"מתקרבת" אמרה. אולי תנסי למצוא משהו יותר מתאים? [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא נוגע ויוצא דופן...אני עוברת על כל החזותי שלך..איזה כיף שיש כאן מי שמעלה הרבה חזותי (אני לא מצליחה משום מה) אני נהינת :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. ואם אני לא טועה - זו פעם ראשונה שאתה כותב פרוזה. וגם אם אני כן טועה: זה מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין לקרוא את הפרשנות שלך, כי לכל אורך הקריאה היתה לי הרגשה שזה סיפור פוסטמודרני שצוחק על כולנו, הבורגניים והמערביים שמתרגשים נורא מהקסם והאקזוטיקה של המדבר, רק בגלל שאנחנו לא באמת חיים אותו. אם היינו חיים אותו בפשטות עם הגבינה והפאטמות כמו הבדואי - אולי לא היינו מתלהבים מכל נסיך קטן שצונח פתאום, אבל הקשר למדבר היה הרבה יותר אמיתי. מעניין שאת חשבת בדיוק ההפך. איך שלא יהיה, זה אחד הסיפורים החביבים שיצא לי לקרוא כאן. אשרייך. [ליצירה]
- [ליצירה] א. ח"ח על הנכונות לקבל. ב.הדבר עדיין לא מובן לי: על פי ההסבר שלך גופך ונשמתך מדומים לגפרור בוער, ואילו "אתה" מדומה לחלום. (במאמר מוסגר אציין שגם לעצם הדימוי הזה אין משמעות ברורה ביחס לשיר, אך מה שמפריע לי יותר הוא:) מיהו ה"אתה" הזה, שאיננו גופך ונשמתך? [ליצירה]
- [ליצירה] תראה, הכתיבה כשלעצמה זורמת ונעימה. אבל חסרה לי מאד מקוריות בשיר הזה. כולנו קראנו כבר אינסוף שירים על יפי הבריאה ואושר החיים, ונשמח לראות דברים חדשים. אין הכוונה שלא תכתוב על הנושא, אלא שתמצא זוית חדשה להאיר אותו ממנה, אמירה שתהיה כולה שלך. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] כמה דברים עולים לי בראש כשאני עוברת על יצירותייך, אבל אני אגיד רק את מה שנראה לי רלוונטי כרגע- זו לא יצירה. שימי לב, דף היוצר שלך לא אמור להיות בלוג של סיפורים על חייך,( עבר הווה והלוואי שיש לך עתיד, ) אל דף יצירות, כלומר שכל דבר שמתפרסם צריך לענות להגדרה "יצירה". כיוון שבעצם אין הגדרה אובייקטיבית מוחלטת, על השירים והמונולוגים שלך עוד אפשר להתווכח, אבל סתם לפרסם תמונה משפחתית שאפילו לא את הצלמת - אני לא רואה דרך להגדיר כיצירה. ובגלל שאני כבר בשוונג, אז אני מוסיפה את הדבר השני שחשבתי, והוא: את חיה בדיאלוג מתמיד עם העבר שלך. כל הזמן משווה, מתוך מאמץ להתרחק. את אולי לא מודעת לזה, אבל ככל שאת מדגישה יותר את הריחוק שלך מהדת - ניכר שהיא קושרת אותך אליה בחבלים שאת פשוט לא מצליחה לנתק. ביצירות שלך את לא מכניסה כלום מהעולם הפנימי שלך, מהאדם שבך, מהמחשבות והרגשות שיש לכל אחד. את חיה כל הזמן את הדתל"שית, ורק אותה. אני מרגישה שלא הסברתי את עצמי היטב, אז אני אדגים: אני למשל- הזהות שלי מורכבת מהרבה גורמים: אני שומרת מצוות. אני ימנית.אני בחורה. וכן הלאה.. ואת? דתל"שית. רק דתל"שית. שימי לב, אני לא אומרת שאין בך מעבר לזה, אלא שככה את מראה את עצמך וככה, כנראה, את תופסת את עצמך, וזה חבל להצטמצם בתוך עולם כל כך קטן, שאין בו כלום חוץ מתוויות. תיפתחי, תגדלי.. שלך, בכנות.. [ליצירה]
- [ליצירה] למיטב זכרוני קומוניזם ולאומיות לא הולכים ביחד, תקן אותי אם אני טועה... (כן, כן, אתה כן סכיזופרן.אתה לא יכול לקרוא לאחדות כל העמים ובה בעת להטיף למעין "תורת גזע" חדשה לפיה העם הרוסי הוא העם הנבחר..) [ליצירה]
- [ליצירה] קצת מוזר, כי במקור זו נבואת פורענות וכאן את הופכת את זה למשאלת לב.. בדרך כלל כאשר מוסיפים שיבוץ המטרה היא לקשר את התחושה מהפסוקים עם התחושה של השיר, וכאן זה בעיקר יוצר תחושה מבולבלת. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. קצת יותר מדי טראגי מכדי לעורר אמון, ובעיקר - הסיום קטוע באמצע? או שמא זה סיפור בהמשכים? (גם אפ כן, ראוי לשייף מעט, שהסוף לא יהיה כל כך פתאומי וחד.) [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך מזדהה, במיוחד עם הפסקה הראשונה, והשורה האחרונה שבסוגריים. [ליצירה]
תגובות