במבט אחר
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד ביותר! אהבתי... מאוד חמוד... [ליצירה]
- [ליצירה] ישי! איך אתה יכול להיות כזה בלתי רגיש ולהתייחס לזה רק כסתם תמונה! אתה לא רואה, ילד/ה כלוא/ה בידי המשטרה ילד/ה! על מה, מה עש/תה? ולניצן ופרח, אין ספק שתפסת תמונה חזקה ומפלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הייתי מתפלא אם היא עצורה במעצר מינהלי [ליצירה]
- [ליצירה] בצחוק, יקירה! זו תמונה יפה לכשעצמה. (פעם ניהלנו דיון בהקשר לאיזו יצירה על האם בימוי של תמונה גורע מאיכותה או מהאומנות שבה. ואולי אני מתבלבלת וזה היה לפני זמנך.. ). [ליצירה]
- [ליצירה] <מאוכזבת> חשבתי שדיברנו על זה כבר... [ליצירה]
- [ליצירה] ???? לי לא זכור... מצטערת שאיכזבתי - אבל למה, בעצם? תוכלי להסביר את עצמך? [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שאני צריכה להבהיר שמדובר בתמונה מבוימת. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהבת את סידרת הילדים הכתומים שלך :-) [ליצירה]
- [ליצירה] א. לא זוכרת דיון, אני כן זוכרת שאמרתי בתגובה ליצירה מסוימת שהביום גורע מהמשמעות - בהקשר הספציפי. ויכול להיות שזה כך גם במקרה הספציפי הזה - אני לא חושבת שאפשר להגיד דברים כאלה באופן גורף. ב. התמונה לא בדיוק מבוימת, התכוונתי להגיד שהילדה לא באמת עצורה - היא נכנסה לניידת מרצונה ואני קראתי לה להציץ החוצה ואז צילמתי. (זו אחותי, דרך אגב.) [ליצירה]
- [ליצירה] חוץ ממה שכולם אמרו.. אני אוהבת את הדימויים השנונים שלך. (לא רק ביצירה הזו) ואני לא יודעת אם "דימויים"זו ההגדרה הנכונה, אבל בערך. משפטים כמו "אי אפשר לקבל מטאבוליזם במהירות של טורנדו וגם להרעיש" או התיאור של התפריט ככזה ששבויים בדמשק היו מוחים עליו בהחלט עושים לי את היום. ומה שיפה זה שזה לא הברקות בודדות מדי פעם אלא צורת כתיבה מתמשכת - פשוט מעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד את התוכן, ככלל, שירה אמונית תמיד מצליחה לרגש אותי. הלמות פרסותיו, של כלב אכזר, ---> מדוע הדימוי הוא דווקא לכלב? מכריזות מלחמה על נשמת האדם, רודף בטירוף דם אדםדם. -----> מעולה!!! גיבור חיל רדום מתגדר בחביון --> שתי שורות שמנותקות ע"י חוסר החריזה משאר השיר, מה שגורם להן להיות מודגשות. לא מצאתי סיבה מספקת לכך. חלוש וכואב בין טומאה וגללים בוכה במסתרים על גאים ניטלים. ---> לא הבנתי. מה פירושו של "גאים ניטלים"? כמים הפנים לפנים שופכת ליבה רעיה צעירה על משכבה בלילות פצעו והיכו שומרי החומות. לדודה ממתינה שידפוק רק עוד פעם כבר היא מוכנה על כפות המנעול הפתוח כחוד מחט להשיג את הגבול. ---> ההתיחסות לשיר השירים בשורות אלו עדינה ומצוינת. עזה כמוות אהבה עזה גם במוות, מים חונקים לא יכבוה ברח דודי ושאני בחיקך אל ארץ החיים. בשורות האחרונות יש תחושה של אילוץ, כאילו הכרחת את השיר להיגמר במקום שלא התאים לו. השיבוצים כאן מרובים מאד, יותר ממה שהשיר "שלך". מלבד זאת, העובדה שבחלק מהשיר החריזה עשויה היטב ובחלק "מחופפת", גורעת מעט מההנאה מהשיר. עלה והצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] זה בהחלט על רקע האופק. זה נראה כמו הדבקה על תמונה כי ככה זה כשמצלמים עם פלש. [ליצירה]
- [ליצירה] שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו? כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל... [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי - חסרה בשיר הזה הפקעה. יש כאן איזה משל, אבל הוא סגור להבנה בפני. [ליצירה]
- [ליצירה] ווואו! מצטערת, אבל אין לי משהו אחר להגיד. [ליצירה]
- [ליצירה] רבונו של עולם, כמה שגיאות כתיב! תתקן בבקשה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. בביכו' השארתי למבינים ממני להגיב, אבל פה אני חייבת להתייחס: אהבתי את התנוחה של האצבעות, ואת הצביעה, ואת התסרוקת. הפרופורציות של הגוף עשויות היטב (שריקת הערצה - מעולם לא הצלחתי לעשות את זה). לעומת זאת - הכסא נראה קטן מדי, או לא ממוקם נכון - "ההוא" נראה יושב באויר. [ליצירה]
- [ליצירה] את השיר הזה הייתי תולה בגדול מול פניו של כל אחד שעולה על רכב. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, אתם מעליבים! זה לא נעשה בפוטושופ בכלל!! זה צילום - מאה אחוז, חוץ מהחיתוך שעשיתי במחשב. הנה איך עושים את זה: שמים שקופית של עץ במקרן שקופיות, מכוונים אותו על היד, ומצלמים.. נ.ב. לא נעלבתי באמת, אני סתם אוהבת לעשות לאנשים נקיפות מצפון. [ליצירה]
תגובות