המיקום של האור מצוין, מדגיש את תחושת המתכת (כן,יודעת שזה סתם פלסטיק, ובכל זאת). אבל בכדי להעביר את הרעיון של מסכה, אני חושבת שהיית צריכה לצלם את כל הפרצוף כדי להשיג את ההשוואה בין פנים אנושיות למסכה קרה. בתמונה כמות שהיא, רואים רק מסכה ולא ברור מה היא מנסה להסתיר. מעניין,מה המורה שלך אמרה על זה?
1 מסכת תאטרון
2 פנסי רחוב
3 עין ובתוכה כתובה המילה לא!
ההקשר בין כולם שהם נראים ומזכירים עיניים.
לשם מה ה-נייט אגב כך כותבים את זה?
האים אתה מעדיף כל עין רק לא של בני אדם?
נו ניחא, מנסה להנות מיצירותיך ברם...
תודה: חיים
א.המילה היא "נית" - שזה סתם שם של חברת פרסום.
הרעיון הוא לעשות סדרה שכולה סביב נושא אחד - עיניים.
ב. יש גם עיניים אנושיות, והן תופענה בקרוב בעז"ה. אבל באמת יש בעיה עם צילום עיניים "רגילות" כי צריך לחפש משהו שלא ייראה כמו סתם עיניים אלא להפוך את זה למשהו מעניין, וזה קשה
ג. עיניים דרך מסכה הן עדיין עיניים.
[ליצירה]
המיקום של האור מצוין, מדגיש את תחושת המתכת (כן,יודעת שזה סתם פלסטיק, ובכל זאת). אבל בכדי להעביר את הרעיון של מסכה, אני חושבת שהיית צריכה לצלם את כל הפרצוף כדי להשיג את ההשוואה בין פנים אנושיות למסכה קרה. בתמונה כמות שהיא, רואים רק מסכה ולא ברור מה היא מנסה להסתיר. מעניין,מה המורה שלך אמרה על זה?
[ליצירה]
1 מסכת תאטרון
2 פנסי רחוב
3 עין ובתוכה כתובה המילה לא!
ההקשר בין כולם שהם נראים ומזכירים עיניים.
לשם מה ה-נייט אגב כך כותבים את זה?
האים אתה מעדיף כל עין רק לא של בני אדם?
נו ניחא, מנסה להנות מיצירותיך ברם...
תודה: חיים
[ליצירה]
א.המילה היא "נית" - שזה סתם שם של חברת פרסום.
הרעיון הוא לעשות סדרה שכולה סביב נושא אחד - עיניים.
ב. יש גם עיניים אנושיות, והן תופענה בקרוב בעז"ה. אבל באמת יש בעיה עם צילום עיניים "רגילות" כי צריך לחפש משהו שלא ייראה כמו סתם עיניים אלא להפוך את זה למשהו מעניין, וזה קשה
ג. עיניים דרך מסכה הן עדיין עיניים.
[ליצירה]
צודק! מי שבחר בשרון צריך להתבייש, שהוא, במקום לזקוף את גב האומה ולהלחם נגד השחיתות והשנאה (של הפלשתינים נגדנו..) מותר על חלדים מהארץ ואין לו שום קו אדום. אבל כמובן, אנחונו נקום ונדרש את המגיע לנו(לחם חוקנו) - את ארצנו!
חוצמזה - אויביך לא מחכים שתאחל להם חיים כאלו. הם מתאבדים - ואם לא שמת לב - הם עושים את זה במטרה להרוג אותך יחד איתם.
ובטח אין אויר לנשימה, לפני כמה חודשים עוד היה עלינו איום של טילי גז...
[ליצירה]
מוכר וכואב.
התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון)
קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש.
אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.)
מה דעתך?
לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול...
אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו.
[ליצירה]
תוסיף לזה את זה שכלבים, נמרים ונחשים לא כותבים שירה בעברית מרוצצת (כתבתי בכוונה מרוצצת.לידיעתך - הביטוי הנכון הוא - רצוצה), וגם לא נאלצים לסבול אותה.. הו, כמה נהדרים חיי הכלב!!
תגובות