[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
עוד מעט נחמה
אני לא מאמין שאפשר לתאר זאת יותר טוב.
אבל האמת לא התנפצה, ועם כל הכאב הנורא לעולם לא תתנפץ. אך גם אני עד היום מתקשה להתפלל.. כאילו המילים הפכו קליפות שום ריקות.. חסרות משמעות. חסרוני.
[ליצירה]
את רק מציגה את העובדה, וזה יפה. הייתי מצפה ליותר... מה זה אומר שהעולם "מעבר אחד" ואת "בשני"? וכן וכִּי וכו'
ככה זה נשאר ברמה של המנון לאומי קטוע.
[ליצירה]
נסיון אחרון
אולי זה פשוט לא הטעם שלי--- ואולי אני מסרב להנות מניחוח האגדה ועולם הדמיון יחד עם הסיפור הנוגע ללב שמתרקם איתו.
מה עשית? לקחת אגדה מפורסמת ומרגשת. באמת.
כתבת אותה מחדש אבל הרבה פחות טוב מבחינה אנושית: היחס למוות אדיש פי אלף מכל הכיוונים ולא מאפשר בסופו של דבר אף הזדהות עם הילדה.
מבחינת הסגנון אפשר להתווכח, אני קורא לזה סרט מצוייר.
אפילו בשיר צריך זהירות (במיוחד בסגנון כזה) הגבול דק בין אמינות לחוסר אמינות..
קראתי את התגובה של אסף ארצי שלמרות שהוא דורש לשבח מעצם התגובה עולה מה שאני מנסה לומר.
קצת לא נעים לי כי זה מוטיב סגנוני אצלך הדס.
ושוב, לטעמי.
[ליצירה]
היא ראתה שהכל כה יפה כי היא הביטה ל"תכלת עניה שלה" היא הייתה שקוע באהבה ...אהבה עצמית !
ואתה מפוכח ראיתה את האמת ... האמת המרה ותוך תוכה אש ותקווה .
ויכלת לחייך ...
משהו אחד לא ברור לי , מנקודת הנחה שפרשתי נכון , למה היא ראתה יאוש ?מרירות ? כעס ? יאוש? ועוד נקודה אולי זה טעם אישי ואולי יש לך בזה כוונה אבל קרח ירוק נשמע כלכך ההפך מהנ"לים כלכך מלבב מרענן , כמו שהיא באמת ראתה
מתוך מבטה האגוצנטרי.