[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
אם את שואלת אותי, אז
דבר ראשון אני מעדיף על פני אלף דימויים ומילים מטשטשות, לתת את המשקל קודם כל על מסר ומומלץ שיהיה ברור.
את זה עשית יפה ואפילו קצת יותר.
"רוצה ששתי כיליותיי מעצמן ינבעו
נהרות נהרות - ימים של תורה"
"רוצה לעשות בדק בית פנימי
בכל תא ותא בגופי ובמחשבותיי"
"ולמצוא, בלי לנבור יותר מידיי
ספר תורה בתוכי
כדי לשכן שם טהרה"
את ממשילה כאן מעולה ופשוט... לדעתי זה הכיוון.
***********************
נדירים הם אלו שעשו תשובה מאהבה. האבות היו כאלה והגיעו למצוות מעצמם דרך זיהוי הערכי-אלוהות שבהם ויכולת יצירה ומימוש. אנחנו צריכים להגיע לערכים של האבות דרך העשייה המצוותית.
בהצלחה
[ליצירה]
באמת. נע בדממה ובמעגליות מהילד אל העץ וחוזר בלי קול מאחרי גבו. כוח ההתבוננות של הילד בטבע ושל הגן בילד. רק האור מלמעלה מעט מסנוור ומפריע את שלוות הגן הקסום.
[ליצירה]
נראה לי שבסגנון כזה אתה מצליח להפוך אותו לדמות מנוכרת והזויה ולטשטש כמה שאפשר את הכאב. "גופו שוכב" חוזר ומיד עטוף כמומיה במילים יפות ובדמיון עשיר.
קצת פיספוס, לדעתי.
[ליצירה]
מצאתי אותך, דוד.
ברגעים של הופתימיות אני רואה את העולם, אך עוד לא הצלחתי להתנתק מהשביל הלואט מן העמק אל על.
ברגעים מאוד אני- - -
כבר חוזר אל הדרך לנום בה בטיסה רגלית חלומית.
אבל מעולם לא הצלחתי (אפילו) לדמיין, כמוך, את העיר ככזאת ולראות בה נתיב לאחוז בהזיקוק.
[ליצירה]
התאורים יפים מאוד, אבל חסר מבט מקורי, מסר מחודש או תהליך נפשי שנובע מן הטבע.
חשבתי בראשית הבית הראשון שזה יכול להיות משל לעלם ועלמה בסגנון "האדם תבנית נוף מולדתו". בהמשך לקו מחשבה זה-
אהבתי שהאדמה הנביטה אותם והופיע את כוחם בעולם. כי ה' הוא מקומו של עולם והמקיים אותו.
[ליצירה]
אהבה ההבנה שלך שמילים- - -
היא נותנת לך את הכוח ליצור איכות בתימצות.
היא גם נוגעת בנקודות עדינות בסרטוט מהיר.
היא זו שעלולה להכשיל אותך ( כאילו את רוצה להחזיר את המילים לאחור; את הפרפר חזרה לגולם)