[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ!
"בסופו של יום" -- ולא בשקיעה
"בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום)
שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית.
שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם.
שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם)
אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות.
הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור.
רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות
לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות.
[ליצירה]
זה שיר שעושה טוב בעיקר למי שמוכן לדלות ממנו את הרעיון, כי בקריאה מהירה ופשטנית תאורי הטבע מטופשים והמשאלה בסוף תמוהה.
כמו כל שיריי הטבע והזמנים של הדס גם שיר זה מבטא תהליך נפשי. וכמה זה נכון כי כל כך אנחנו מושפעים מהסביבה ובמיוחד מהטבע.
אולי גשם?
אין ברירה אלא להבין שהכמהה לגשם היא לא לגשם שחשבנו עליו במחשבה ראשונה. כי עובדה ש"אלף טיפות" כבר מופיעות בבית הראשון. אני חושב שזו מן תפילה שאולי הטבע יצליח לחולל בנו את פעולתו. גשם כסימן ברכה ושפע אחרי הסערות הברקים בנפש שלנו. גשם אחדותי בניגוד לאלף טיפות פרודות ובהולות. זו תקווה למנוחה ושלווה. זה גם הכרה שלכוחות הנפש הגועשים יש גם צד שני דומה מאוד, אידיאלי שלשם הסערה מכוונת.
"והריקותי לכם ברכה עד בלי די"
[ליצירה]
טעות נעימה
אהבתי את רגישותך למילים ואת התאורים העדינים.
כאותה חסידה שקיימת רק באגדות, כך 'אותם רגעים' יחלפו יעלמו. כן לפעמים נדמה שנולדנו בטעות, שהכל לא-צריך-להיות-כך. כמה טוב לך שלמרות הטעות, בענייך היא; 'טעות נעימה'.