[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
לא יודע. דיו שחור צלול.. אלול. ישן בתוך שבלול. לצאת? מרגיש מעט חלול. דיו שחור מהול. מים במים.
אתה מבין? שנה וחצי כתבתי, זה פסק! אני מתאר לעצמי שהבעיה היא לא התוכן.. אף על פי שתמיד הרגשתי שאני סתם מבזבז מילים לבטלה. הגעתי לכתיבה ממקום של כאב והתמכרתי מעט. מאותו רגע שלא רק האופק היה ורוד אלא גם הקרקע.. השירים חדלו. לא מיד. בהדרגתיות. )
העט ילך עם מאגרי הדיו לדפים של אחרים?
הו, הלוואי! את כל סוסי האש הייתי נותן במרכבות החך... אוסר את מיטב לשדי לכרם בלי גבול. במקדח (מילים?) הייתי קודח חור בבטון המחשבה. סדק קטן. ובורח כל עוד נפשי בי מפני להט הלשון ושוטיה.
מן הסלע יזובו מים רבים ואדירים (אתה למשל, ישי שור)
אל מעין הדיו הנובע יכרעו ברך אחרים וישתו לרויה.
אני אגמע כמו גדי קטן.
ואברח בחזרה.
[ליצירה]
משמעות!
הזדהתי עד הסוף. אבל לבסוף מה לעשות יש לו משמעות אם למשל אני ועוד יוצרים נשתדל לכתוב עם משמעות או שנכתוב מהלב כשזה בא אז נתישב או שנשב ונחכה שתבא המוזה, הנה השפעת.
ואני שואל האם מותר לנו לשבת עם אורך רוחנו ורוחבה ולחכות למוזה או שמא עלינו לפעול במעשים???
בכל אופן נגע בליבי, תודה.
בעז.
[ליצירה]
יפה מאוד. "ולמצוא, בלי לנבור יותר מידיי
ספר תורה בתוכי" כי מגע האדם עלול לפגום.
אולי בשל כך מהות חודש אלול נילמדת מראשי-תיבות שגם הם דחוקים "את לבב ואת לבב". רמת נגישות מודעת קטנה.
אהבתי את התוכן מאוד וגם את הדרך ו, אבל זה יכול להיות קצת יותר "שירי" לדעתי. ככה זה דומה יותר לתפילה.