[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
שירה ותפילה מעורבבים יחד.
התפעמתי מאוד מ..
"לַאוֹר הגדול אינני יכול יחידי – לאוּת תוקפתי בשלשלת."
מופלא בעיניי המעבר מהאישי ביותר לכללות שהופכים לאחד.
[ליצירה]
לדעתי זה בסדר גמור לקחת תפקידים רק כדי לקנות את הזדקקות הסביבה לך. למעשה הסביבה באמת זקוקה לך ובלעדייך היא חסרה. חז"ל אומרים שאדם צריך לומר "בשבילי נברא העולם". יותר נכון בעיניי לנסות לראות איך את יכולה להופיע את עצמך בעולם על הצד הטוב ביותר.
[ליצירה]
על החלק הראשון.
האנשים שבאים כדי שילד יבקש עבורם כנראה אינם מודעים למאמצי העל והסערה המתחוללת בתוכו. שתפילתו היא עשויה ממנו ממש. (נו, ילד, היית צריך לבקש דינר כנהוג) בכל זאת התפילה לא עשויה ממנו לגמרי, לבד.
יש כאן עם הילד את האל, והם כשני אוהבים שקורעים אותם זה מזה בכוח בעוד הם נאחזים במה שאפשר; בצעקות לחדור את הסערה ובעצים שמחברים בין שמים לארץ.
אם ב וְהָיְתָה תְּפִלָּתִי אֲנִי וֵאלֹהַי היה זה תיאור של התפילה בלבד שהיא שְׁנֵי צְלָלִים צוֹעֲקִים הרי בסופו מתברר שהוא והתפילה חד הם, ואת מחירה עליו לשלם. אמנם ישנה תשורת וְהָיִיתִי אֲנִי עָשׂוּי, אך מה רב המחיר קְרָאִים קְרָאִים לַשָּׁמַיִם.
רפרפתי על ההמשך ועשה עלי רושם שהקשר עם האל הולך ומתרחק. בכל אופן משתנה. בכל מקרה מורכב ודורש עיון.
נ.ב בחלק ה' : אַךְ אֶת הַכֵּלִים השְּׁבוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִי יְרַפֵּא. השאלה נזרקה לחלל.. ברשותך, לעניות דעתי, כל עוד נתייחס אל עצמנו כאל כלים נשאר שבורים.
העט שלי מנסה לחכות "עצים תשושים" והדיו מזיע ממנו מרוב מאמץ ותענוג.
תודה לך,
בעז
[ליצירה]
כתוב בשלווה של הולך למות . במילים פשוטות ובמבנה הכתיבה העברת את חווית גלגולי נשמות.
עורר בי רושם רב והשפעה עלי. למרות המחזוריות יש לי הרגשה שזה כתוב בהשלמה ואהבה.
[ליצירה]
מצטער מראש...
יתכן שאני סתם לא אוהב את זה. -יש לו זרימה.. אתה זורם טוב בכתיבה! זה בריא.
אולי בגלל ה-בלבלות. מזכיר לי: 'אכול בלבלות' :איכס.
נשמע לי פליטת פה.. לא רצינית.. לא שקולה. ( זה מה שאני עושה כרגע?)
הבית הראשון שורד בקושי.
הו, אני מתחיל להבין:
בית א- שורה חלשה: "כי על אף שיש ארץ ישראל". לא הייתי מסביר את קיומה בידנו ביש. היא קיימת בלי קשר. בכלל לא מתאימה המילה 'יש' למקום.
בית ב- "על שאנו"- מסורבל.
זהו, זה מה שהוצאתי. קח לצומת לבך. שקול דברי. תרצה תתקן.
[ליצירה]
נכנס לגרון. אני אוהב את הדרך שאתה כותב על רגשות למרות שיש בזה הסוואה. אתה בוחר לתאר את הרגשות ולהמחיש אבל אף פעם זה לא מנקודת חולשה שלך, להיפך, חוזק. תמיד מביט על עצמך מהצד.
[ליצירה]
השתגעתי על אמת
"אנוכי תולעת ספרים (עלק) חרפת לשון ובזוי עט."
אמור אמרתי לכתוב לי שיר, תמים, פשוט וישר מהמותן.
באה הדס ו... (לא, לא, לא, לא)
פת = פרוסה, חתיכה וביחוד חתיכת לחם. פרור וכו'
ככר = רחבה מעוגלת, עמק מוקף הרים, לחם, (משהו גדול ותפוח בדר"כ)
יש פת-שחרית - ארוחת בוקר
יש פת-ערבית- ...ערב וכו'
פת-בג..
נו אי אפשר גם ככר-פת??
התגובה שלך מרושעת, מכפירה, מבישת, צינית ומרגיזה!
דבר אחרון (אין לי כח יותר. די, הצילו, קחו אותי מכאן, נכנע!!!!!!!!!!!!!!!!!) זה לא ביצוע טוב אם: זאבים לא יכולים להיות בו, יש איבוד ומילים שחוזרות על עצמן סתם, המילים ככר פת סותרות אולי (???) ומי יודע מה עוד. רשלנות?
יש פה איזה 50 מעלות חום... שום שיר לא יעזור לי ולצערי גם זאבים אין בסביבה. משדרים חדשות ("נורא מעניין") מרוב עצבים מיתרי הקול שלי הופכים לחלילים חלולים. די.
[ליצירה]