[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
לא יודע. דיו שחור צלול.. אלול. ישן בתוך שבלול. לצאת? מרגיש מעט חלול. דיו שחור מהול. מים במים.
אתה מבין? שנה וחצי כתבתי, זה פסק! אני מתאר לעצמי שהבעיה היא לא התוכן.. אף על פי שתמיד הרגשתי שאני סתם מבזבז מילים לבטלה. הגעתי לכתיבה ממקום של כאב והתמכרתי מעט. מאותו רגע שלא רק האופק היה ורוד אלא גם הקרקע.. השירים חדלו. לא מיד. בהדרגתיות. )
העט ילך עם מאגרי הדיו לדפים של אחרים?
הו, הלוואי! את כל סוסי האש הייתי נותן במרכבות החך... אוסר את מיטב לשדי לכרם בלי גבול. במקדח (מילים?) הייתי קודח חור בבטון המחשבה. סדק קטן. ובורח כל עוד נפשי בי מפני להט הלשון ושוטיה.
מן הסלע יזובו מים רבים ואדירים (אתה למשל, ישי שור)
אל מעין הדיו הנובע יכרעו ברך אחרים וישתו לרויה.
אני אגמע כמו גדי קטן.
ואברח בחזרה.
[ליצירה]
הריח ריח החיים
לשמוט את הפרח
משמעו למות או
אולי להתחיל
לחיותבאמת?
וכמו בסיפורי
רב נחמן
יש להניח את השושנה
במקומה ואז הכל מסתדר
ושב למקומו
למה אנחנו פוחדים להניח אולי נרפה?
[ליצירה]
! זועק
מסתבר שזו יותר מהרגשה פנימית, שדברים היונקים מיהדות, מרוח א-לוהים, חזקים יותר. יש בהם ס"ד..
לפחות בפוטנצייל. זה בגלל שאנו קשורים לעולמות אלו יותר, ושם מקומנו הטבעי.
[ליצירה]
נראה לי שבסגנון כזה אתה מצליח להפוך אותו לדמות מנוכרת והזויה ולטשטש כמה שאפשר את הכאב. "גופו שוכב" חוזר ומיד עטוף כמומיה במילים יפות ובדמיון עשיר.
קצת פיספוס, לדעתי.
[ליצירה]
בקרוב בפורום...
לומר לך משהו - כתיבה על דברים כאלו לדעתי, פוגעת לא צנוע וחצופה. כיום התרגלנו לקדש את התועבות וכל גס רוח הופך לאומן. עלינו לדחות כתיבה כזו שפוגעת בקדושת המילים ומבדילה בין גסות המון מחורבנת( לפי הפרוש הלא המוני ) לבין רגש וגוון דק ואומנותי. בקרוב ב"ה אפתח על כך דיון בפורום...
[ליצירה]
נראה ש"האומנם" מעורר ספק לשם הספק.. ברור שהמסר הוא שזו דרכה של אהבה. נראה לי שזו מעלה לשיר, ומה שהציל אותו בעיניי, היכולת לתהות על הידוע
ולעלות אותו מתהום הקלישאות.
אולי כמו שנעמי שואלת את רות אחרי הלילה בשדה בעז- "מי את?"