[ליצירה]
לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה.
[ליצירה]
מעולה!
נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים?
[רק הילדים המתים צרמו לי שם..]
אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו.
[ליצירה]
התחיל טוב וקצת התפוגג לי.
הסיפור רק התחיל או ש- למשל, תספר על השקיעה בעקבות האסון בהדרגתיות ובפרוט מעניין. הייתי גם מצפה להתרחשות בסוף שתרגש יותר... (ולא מסר מעלה אבק)
עם עוד מאמץ ורצון זה יכול להיות הרבה יותר טוב.
[ליצירה]
אבל... לא זרם לי מספיק. הבתים אולי קצת מנותקים.
לפעמים אתה מתמקד בציור לשבריר עובר מהר לבא אחריו והקורא עלול להתקשות להפנים. אתה נותן רמז פה קמצוץ שם ורץ הלאה, מפזר פרורי זהב שאובדים בין השורות.
ועוד משהו קטן.
לטעמי, הבית הראשון יותר עשיר וזורם ככה:
"מאות קשתות מכל עבריי
ומראות לאין מספר."
[ליצירה]
קודם כל הסיפור הזה עושה כבר האנשה לדמויות, ובעצם כמעט כל יצירה שנכתבת בעקבות התנ"ך.
החשש שלך הגיע ברגע שהיהדות הדתית שימשה בתפקיד הצינזורה. (ומכאו השאלה: האם זה מה יש לתורה לתת? אני מתגעגע לבצלאל..) רק אז פתאום הפחד להאנשה, כי ברור שיעקב לא סתם רומנטיקן. אבל לספר את שאר הסיפור של התורה כמו קומיקס של שי צ'רקה זה כבר בסדר.
(...)
ואם בתורה עסקינן, שימו-לב שפעם ראשונה שאנחנו נפגשים עם רחל זה בתאור "יפת תואר ויפת מראה" ופסוק לאחריו "ויאהב יעקב את רחל" ברור בפשט הכתוב שהוא אהב אותו על יופיה. כנראה שלא כל היהדות זה "שקר החן והבל היופי".
תגובות