הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] זו תוצאה של חורבן הבית. מעניין למשל לראות איך הכיסוי ראש הפך להיות "כיסוי" מאשר "עטרה" ; חיפוי על ערווה (כבטוי השלילי) מאשר השלמת הגוף לבטא אלוהים כבגן עדן. יש עוד המון דוגמאות כאלה. [ולא כאן המקום להרחיב.] [ליצירה]
- [ליצירה] השתגעת? מצטער, זה פשוט מזעזע. לו לקחת את השואה לאישי ,בסדר.. אבל זה? לקחת את האישי לשואה? כמו שמזעזעת ההשוואה של קטיף לשואה. (יחסית לזה עוד מובנת) הייתי אוהב לו הדימויים לא היו של השואה, אבל אז זה לא היה זה... במיוחד מהקרון ולסוף. תחשבי על זה. ולא משנה כמה שזה כתוב מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון ומצתרף להרגשה. מפריע החזרה על אותו דבר הרבה פעמים. תפתחי את הרעיון עם דימויים אחרים או אפילו אותן כנפיים אבל בצורות שונות (יש לזה איזו מילה לועזית שברחה לי כרגע) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שהולך וחושף את עצמו בהדרגה כסויה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ! "בסופו של יום" -- ולא בשקיעה "בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום) שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית. שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם. שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם) אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות. הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור. רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי רחל תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...." בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות! (ציון: מי אני שאחלק ציונים?) תודה, בועז [ליצירה]
- [ליצירה] טעם לפגם ככה: כתיבה מתרשלת! את אלופה בזה. באמת. אבל לא צריך להגזים... סוגריים זה חלק אומנותי, אבל במינון הנכון וכשזה בא במטרה מכוונת ומחייבת. היום כל השירה (הנכתבת כמעט) מתרשלת לא משנה אם היא דומה לסגנון עתיק או מודרני יותר. כולנו חוטאים בזה! תראי, זה לא פשוט לכתוב ברישול יפה כל-כך. זה לדעתי נובע בדר"כ מתוך איזה שממון או יאוש-השלמה... אבל כשזה מוגזם וחוזר על עצמו עד כדי עמימות (כפי שמישהו כתב) יש בזה טעם לפגם. [ליצירה]
- [ליצירה] את התגובה של סדנת הכתיבה אני כתבתי. למה נפילים? האם אתה רואה את עצמנו כחגבים? [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שדוקא עם זה את מתמודדת כמעט בעליצות ושיכרון חושים. [ליצירה]
- [ליצירה] משל יפה כל הבריאה אומרת שירה וכן החיות מרגישות. באמת השורה האחרונהv! והיא גם מפנה את השאלה בחדות אלינו, ואנחנו נאלצים להסב ראשנו, לפחות אני... [ליצירה]
תגובות