[ליצירה]
סליחה
אני רוצה להתנצל בפומבי בפני כותב זה הזעזוע עבר בי אין להכחיש התנפלתי על המקלדת בזעם!! אבל--
זוהי יצירה הכתובה עיברית מי יודע אולי משהו יושפע ממנה לטובה לאותיות הקודש יש כוח וכשמשהו כתב מליבו וניכר שבאמת נכתבה מהלב יש להתיחס לזה בכבוד ומותר לנסות להבין מה מסתתר מאחורי הכתוב מי יודע???
אנא הזהרו בתגובותכם
[ליצירה]
מעולה!
נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים?
[רק הילדים המתים צרמו לי שם..]
אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו.
[ליצירה]
זה התחיל בצורה משעשעת ונחמדה (למי שאוהב ציניות), ובהמשך נמאס לגמרי והפך להיות מלא יתר על המידה בפרטים. הרגשה שהכותב חוסר על עצמו ומיגע את הקורא לחינם עד שהחיוך מתחיל להימחות מהפנים. עשה עלי רושם של ילדותיות וטיפלות.
[ליצירה]
יש!!!
אותם מוטבים עצובים בשירך הופכים חגיגיים כל-כך.
אהבתי מאוד את כל ההקבלות. במיוחד חלון מול ערפולי מחשבתי... רואים שכתבת אותו בהתרגשות.
שירים מסעירים אותך, לא? התמלאתי בסוף ביש.
ולכן ועדת ההמלצות מצאה לנחוץ- להמליץ!
[ליצירה]
קצת באיחור
שיניתי מעט את דעתי מאז התגובה האחרונה
בתגובתי שאלתי האם זה בסדר לכתוב כך?
לא ידעתי. כאן יש מעט הרחבה מדעתי כיום.
תראי, אני לא חושב שצריך להדחיק דברים בכתיבה - זה הכי גרוע! בשירך את מבטאת משהו שיותר קשור,
לדעתי, לרעיון הגדול, ופחות לתיאור בן מצייר לבת על הגב. אני לא יודע מה רצית בדיוק לבטה בזה, זה תלוי איך מפרשים אותו. אולי זה חשוב שדוקא בן. אולי היה עדיף להשמיט אותו ופשוט לספר שהיא כתובה, אבל אז זה היה מודחק ולא מבטה אמת. גם זה היה מאבד מהעוצמה. לי הבן נראה דמות אלוהית שמציירת.
תגובות