[ליצירה]
וכה אמר הפילוסוף.
כי לא רצה להתחייב ברגע המבחן. כי ככה נח לו יותר.
ואם אפשר אז רק לקבל מעט "השראה" ואפילו זה לא.
"אלוהים" הוא אמר. אז מה? ומשך בכתפיו. וכשישב מהורהר עם חבריו הפילוסופים הם עישנו אלוהות כמו טבק במקטרת ישנה. כמה שהם נהנו. וגירדו בראש ואז כמו והלכו בכובד ראש איש איש לחטאיו.
ורק אחד (שלא היה מהם) התעמק מספיק בעצמו, ובלי שאיש אמר לו כפף עצמו לחוקים שהוליד מכליותיו כגג מצודף מעליו; אלה שבניו עתידים לקבל בכפיית הר.
[ליצירה]
מומלץ
הדבר הנפוץ ביתר בשירה היום זו התרשלות.
כאן יש את אותו טון מתרשל, אבל למרות זאת כאן אין רישול... (גם להתרשל צריך לדעת ואת עושה את זה מצויין) כשאני אומר התרשלות אני מתכוון מן הרהור כזה לא מסודר כמו חלום... ואין את הרכוז של כל שורה בפניי עצמה בסדר הגיוני-רצוף.
הכי אהבתי את ה ( ) איך שהפכת את המשמעות של: אוכל ת'לב.
זה מתחיל שמח ועליז, ועובר לכבדות מסויימת
כאילו מצב הרוח עבר מנרגש-צהל לפילוסופי--כבד--ראש וכשהשורות הראשונות חוזרות על עצמן זה משאיר מועקה מסויימת. מה עוד שהן עצמן התחילו קיציות וקלילות.
[ליצירה]
ברגע שכתבת "הוא" אז הקורא מצפה לדעת מי הוא זה. את לא מספקת לו אפילו רמז בדבר הזהות שלו .
המשפט "הוא ממשיך בדרכו" חוזר שלוש פעמים ואמור היה להיות מועצם כל פעם מחדש מרגש וסוחף (Pאחרת זה מיותר). ה"אך" הוא ממשיך... חסר את הגורמים שיפתו אותו לא לעצור.
תגובות