הם עמדו שם
הם עמדו שם חסונים שריריהם מתוחים ומנטפים זעה
פזלו הסבו מבטם הדוקרני שמטו את ידיהם והתביישו
הם לא קנאו עוד ביוסף רק חשו רע וחפשו את האשם הזע
ומכולם עמד בדד עמד בצד שלם ומאושר מנסה קצת להבין
הקטן שמכולם הוא בנימין
הם החלו ציפורניהם הקשות והחדות לכסוס בתנועה זוויתית מהירה
להפנות אצבע צרדה ומגוידת מאחד לשני מי חשב למכור יוסף בפני
מי ידו ענתה בו לעטפו בשני ארגמני וחריף רצחני
ומכולם עמד בדד עמד בצד בהה
את אשר עוללו לאחיו עד עתה לא ידע
ויוסף ראה זאת לא בקסם לא בלחש לא בגבעה המראות
הוא הטיב להביט חדר הלבבות בעני מרגליות
וכשלא יכל יותר להתאפק ויבך – בכה
את כל מצריים זעזע ---
ומאחיו בקש ויחן היו אחים על תעצבו אל בי תריבו
שאו ברכה תביאו לי את אבא
אחר כך נפל נשק לבנימין
ונפשו הקשורה בנפשו בנימין
הרעידה קירות הלבבות.
