גזע סמפוניה עקור משורש
תיו לתיו, קו לקו ועקום הוא הקו
וצורם הוא התיו, ומומת השיר
לא שומע לצו.
ומוטב -
ותדום הזמרה לנצח לנצח!
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ת.נ.צ.ב.ה הוא רווה נחת. [ליצירה]
- [ליצירה] שכויח לך. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי במיוחד עד כדי רטט את שורת הסיום: "ואם לבכות, אין ראויה עתך למלכות מעכשיו." זו הצעקה שמתגלגלת לאורך השיר כולו. שנצעק! [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! תמשיכי את זה. זה טוב. נועדת לספר סיפורים.. [ליצירה]
- [ליצירה] נכתב בתום *ובעמקות *שלמות [ליצירה]
- [ליצירה] נסיך קטן V וגם זה שווה. קצת קשה לי עם שורות 2-4 במילה האחרונה: של השמיעה, יכולת ההקשבה, ראשה נפשה זה הופך למיגע. וגם אם תוכל יותר לחלק לבתים. ועדיף שלא תשבץ חרוזים בודדים ובמיוחד לא חלשים כגון: "תזכר להתבגר" מעבר לזה אהבתי, וזה מאוד יפה ומיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אורז א תחיי בלעדיי הכוונה שהיא כן תחיה בלעדיך? [ליצירה]
- [ליצירה] מרבה דעת מרבה מכאוב. נ.ב. אולי אתה לא מתעלם מן הכאב, אלא אתה כותב אותו בכדי שלא ישכח? (וכמה שהכתב מתייבש מהר ודוהה, הוא לפחות נשאר קיים בספר חי לנצח) יש כאלה שכותבים עצמם לספר כריתות כדי לתת דרור לדמותם הכתובה. [ליצירה]
- [ליצירה] לי אישית קשה להתייחס בבת אחת לכל ולכן אתמקד בחלק הראשון. אני מקווה שתמצאי תועלת בדברי ותתקני אותי במידה וטעיתי. עליה פסולת שחורה סודקת את הרחובות ושקט ירושלמי, כתמיד נשום רוחות בית והמהום משאיות. ?נדמה לי שצריך תרוץ ממש טוב כדי לכתוב שפסולת שחורה "סודקת" את הרחובות; בדר"כ היא מלכלכת, מזהמת, מזעמת וכו' ?השקט הירושלמי מנוגד לרחובות נסדקים, לכאורה. ? "נשום" - לא ברור לי כלל למי זה מתייחס. אע"פ שהשתמשת בחומרים חושיים שמציירים תמונה חיה לנגד העיניים, עולה "זרות" כללית מהפתיחה. מי יתנני כנצח את הלילה הבהיר הזה על שלוותו הדקיקה, המשתקפת בבוהק נרגילה ישנונית – על היללות הפעוטות הבוכיות שכמעט נתעלמו-נתאלמו בבליל הקולות הגרוניים מעל מכסה הביוב הסגור. אני מבין שהדוברת מזהה איזה אלמנט של "נצח" בלילה "הזה", היא מסוגלת אפילו להצביע עליו,-על נצחו הירושלמי עם כל זוהמתו (הפסולת והרעש) המלא סתירות; ישנוני ומילל, בהיר ובלול- הרי אלו השעות של כל היצורים [מצורה] לצאת מהתרדמת, בלילה כזה הברסלבי יוצא להתבודד ולעשן (סתם אסוציאציה שלי). ? היללות הבוכיות מתגוררות בביוב. אני לא מצליח לעכל את זה או שלא הבנתי נכון. "ופתאום כולנו דברנו חתולית." השורה זאת אמורה להיות שורת מחץ והיא לא. היא תלושה מהשיר. שיר שמואד מתכתב עם עצמו ופתאום נזכר ב"כולנו". זו בעיה להתחיל ב"מי יתנני"- משאלת לב פרטית, ולהשליך אותה על הכלל. ועוד. היה צריך לקרות משהו כדי שהתאפשר לומר "פתאום". אינני מבין בפוסט ירושלים ודומיו. אני כן מרגיש שדוקא הפתיחה והסיום שאמורים להיות החזקים יותר, תפארות לשיר, עמומים מדי וחסרים את העוצמה והריכוז השירי המצופה מהם. ב"ה אחזור לשאר החלקים [ליצירה]
- [ליצירה] מסמך נדיר. אני מניח שהבניין שופץ מאז צולמה התמונה: 98. [ליצירה]
