[ליצירה]
הכותרת אומרת "את" אבל השיר כולו זועק "אני".
רק בשורה האחרונה הכותב כאילו נזכר בה ומוסיף (כי ככה צריך) "ואיתך".
אני יודע שזה קשה, אבל מה דעתך פשוט לקבל את זה שהקשר נגמר? זהו. תזקוף ראש ותן לזמן לרפא את הפצעים.
[ליצירה]
יפה מאוד. "ולמצוא, בלי לנבור יותר מידיי
ספר תורה בתוכי" כי מגע האדם עלול לפגום.
אולי בשל כך מהות חודש אלול נילמדת מראשי-תיבות שגם הם דחוקים "את לבב ואת לבב". רמת נגישות מודעת קטנה.
אהבתי את התוכן מאוד וגם את הדרך ו, אבל זה יכול להיות קצת יותר "שירי" לדעתי. ככה זה דומה יותר לתפילה.
[ליצירה]
מישהו יכול להסביר לי?
(כתוב יפה. )
פשוט לא ממש ירדתי לסוף דעתך..
(אם הכוונה לחודש חסר ומלא שתלוי בקידוש הלבנה שלנו.. נדמה לי, שזה מבטא קידוש החודש בידי שמים או בידנו.)
[ליצירה]
זה מרשים- הרבה תנועה, חיים, תעבדי על זה!
לדעתי זה בשלב ראשוני. נדמה לי שבציור יש שיטה כזאת להתחיל בשרבוטים ובהדרגה לסגנן ולעצב בדיוק. כתבת. קחי את זה, תחשבי ותנסי להביע בצורה פיוטית יותר (חלק ראשון) להרחיב בצורה משמעותית (בחלק השני)
קצה חוט: "למה?" תנסי אולי לענות על זה וגם להרחיב את השאלה עצמה.
אהבתי.
[ליצירה]
נדמה לי ש"החמות" מתחרז קצת חלש עם "וימות". אם לנסות לדמות לרגע, זה אולי כמו לאכול לחם בלחם. המילים דומות כל כך ואין השלמה מצלולית בינהם. (או שזו השבירה בשורה של החרוז השני?)
באופן כללי השיר מקבל העצמה מקודמו "טו בתמוז" ובפני עצמו קצת חלש יותר, לדעתי.
(אהבתי "עבודת אלולים" הזכיר לי עבודת אלילים אבל לא נראה לי שיש קשר.)
3 השורות הראשונות לא נהירות לי מספיק. הלכתי קצת לאיבוד. מתחיל אולי מורכב מדי ובלי מיקוד.
*מה הקשר בין רוח הים שכרסמה בך שכבות חמות (רוח מכרסמת..? -אם את אומרת) למקהלת האתמולים שאוספת את השרב.
אשמח להסבר.