גזע סמפוניה עקור משורש
תיו לתיו, קו לקו ועקום הוא הקו
וצורם הוא התיו, ומומת השיר
לא שומע לצו.
ומוטב -
ותדום הזמרה לנצח לנצח!
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפיפה. זה מדהים. צלול כמיים. אתה חושב שזה בסדר לכתוב דברים כאלה, בעלי אווירה ארוטית מובהקת? ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ [ליצירה]
- [ליצירה] הדמיון עוטף הכל... ציור, כן ישי שור צודק. החרוז השלישי יש לו חן וקלילות. למשל: מתנפנפת, שודפת, מטורפת. אלא שזה לא מספיק. תן לנו שורות שיפרצו ישר מלבבך ככל האפשר. (גם לנתן אלתרמן יש בתים עם הגזמות ודמיון עשיר. בתים שבפניי עצמם אינם עומדים. אבל תמיד הוא יזכור להביא רגש חי כמו שהוא. בתור פניה לדמות או בצורה אחרת) הכתיבה שלך מדהימה ויש לה הרבה סגולות טובות. אני חושב שעם קצת מאמץ תוכל להגיש שירים שיעלו לי את הדם לראש הרבה יותר.... [ליצירה]
- [ליצירה] סתם. לא יודע. מגעגע, גע גע. בית הקברות בסגולה - נשמע כמו הסתגלות למוות. בעצם לא נראה לי שיש משמעות מעבר לתמונה הצבעונית, אחוזת הבלבלות. לא עומד בפני עצמו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים 'זוג יונים' כלכך צח. אני קורא ומרגיש שני זרמים צלולים משתלבים בהרמוניה מושלמת. לא יודע קראתי וממש ראיתי שני זרמים לפי השורות. "רואה את הקולות". [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאר השירים המתועבים של עברי הוא מערבב בין הטינופת לקדושה ולא בכדי. בעולם הקניון שבו השפה היא הקזת כסף ובטון המחשבה שולט ומערבל הכל אי אפשר לדבר שגב בשירה כאילו כלום. עברי משקף את המציאות כפי שהיא. גם הדת היא "בית שימוש" לצורך האדם. הוא בא אליה נואש ובורח ברגע הראשון. הוא ואין בלתו. רק האדם שמוכרח לעצב, להשליט עצמו יחפוץ לשנות סדרי בראשית. "שֶׁיִּהְיוּ הַטִּפּוֹת נוֹגְעוֹת אֵלּוּ בָּאֵלּוּ עוֹד בְּטֶרֶם יַרְטִיבוּ.., וְשֶׁיָּבוֹאוּ הָרְעָמִים קֹדֶם הַבְּרָקִים" (מזכיר לכם "מצעד הסוטים") האדמה שהיא הניגוד המושלם לים, לרקיע, ליעקב דומה להם מצד היותה דומה לאדם, אבל בניגוד אליו היא משמרת את אותו "אל אדמה" קדמון. האדם נגע בהכל והשחית את הארץ שבו עד שהדרך היחידה שלו לחבור אליה היא בלחש הקדוש שמפי המתים. בתפילתם. את תפילת הגשם הזאת מנבא עברי לפי דעתי מתרפים. ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קל. "מה הן תרפים שוחטין אדם ומולקים את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ הזהב שם רוח הטומאה ומניחין אותו תחת לשונו ונותנין אותו בקיר ומדליקין ומשתחוים לו והוא מדבר עמם" ****** [ליצירה]
- [ליצירה] כמה דברים שצדתי בקריאה מהירה: רחל אומרת לך ששקעת יותר מדי, התנתקת וכו' הקורא נפגש בזה פעם ראשונה. יותר מזה- הפסקאות הקודמות ממש הפוכות.. מלאות חיות. (התרוצצויות, מבט חד וסוקר את הסביבה מהר, מחשבות, אף פעם לא בודד. הוא נאבק ומתמודד! ) הצעה לפתרון: אם היו 'יחסי גומלין' ..דו כיווניים בינו לבין דמיות אחרות, זה היה יכול לתת פתח לספר את ההתנתקות מהן. המשפט האחרון נשמע לי מיותר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה וטוב שנתון לפרשנות ענפה. המילה האחרונה לא מתנגנת כל כך. יש בשיר הזה איזה מיזוג בין חומר לרוח. את החומר מבטאים מושגים כגון: הארץ, בור, צלקת. ואת הרוח: החור הריק, יד שמימית וכדו'; עכשיו, היד השמימית מבטאת יותר מכל את אותו מיזוג, כי יד היא אחד האברים שפעולתם חומרית גם רוחנית. מצד אחד ערטלאית בנתינה, ליטוף, תפילה. מצד שני היא אחד הכלים המרכזיים להכרת העולם בדרך בלתי אמצעית, מגיל הינקות ועד זיקנה, דרך חוש המישוש המגושם. מאידך החוש הזה מזוכך ומעודן יותר בדרך כלל בעור כף היד. כך "אצבע אלוהים" מורה על תנועה ארצית-פיזית שאינה אלא אות וסימן לגילוי האל. גם המים הפורצים לבסוף מצלקת ההלחמה מבטאים את זה. מים נוזלים ממרומים ומפרים את האדמה. ישראל מתפללים לגשם גשמי משמים כדי להצמיח יבול שעשרות מצוות רוחניות תלויות בו ומתממשות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אבל.. אהבתי. לא הבנתי את המילה השנייה. וזה נשמע מעט ילדותי ובנלי עם הסרט המצויר. זה מאבד את האמינות, וכך אני לא אשמע לך: תתישב, תריח וכו' [ליצירה]
- [ליצירה] ברגע שכתבת "הוא" אז הקורא מצפה לדעת מי הוא זה. את לא מספקת לו אפילו רמז בדבר הזהות שלו . המשפט "הוא ממשיך בדרכו" חוזר שלוש פעמים ואמור היה להיות מועצם כל פעם מחדש מרגש וסוחף (Pאחרת זה מיותר). ה"אך" הוא ממשיך... חסר את הגורמים שיפתו אותו לא לעצור. [ליצירה]
- [ליצירה] טעות נעימה אהבתי את רגישותך למילים ואת התאורים העדינים. כאותה חסידה שקיימת רק באגדות, כך 'אותם רגעים' יחלפו יעלמו. כן לפעמים נדמה שנולדנו בטעות, שהכל לא-צריך-להיות-כך. כמה טוב לך שלמרות הטעות, בענייך היא; 'טעות נעימה'. [ליצירה]
