[ליצירה]
ידידיה,
הכי טוב שלך שקראתי. הבאת אותי אל סף דמעות. המון חומר למחשבה.
כבר בהתחלה עם המפגש הראשון בפנינים ניסתי להגדיר אותן ואמרתי לעצמי שהרופא הזה פשוט רוצח.
הרי זה טבע הרוצחים להשתלט על נפש(?) הנרצחים, לשאוב מהם חיים.
אולי זה רק אני אבל, נדמה ש, המפגש עם האישה מבלבל בשל המעבר החד מאלמות של הגיבור לפרץ הדיבורים. הסיפור שינה מנגינה פתאום. גם המעבר בין התקפתה אותו להתחננות "תחזור בבקשה" הייתה לי מהירה מדי. נדמה שיכולת להעביר זאת בדרמתיות יותר. כשם שהחסרתי פעימה בחלק הראשון בפיסקה תשע, למשל, הייתי רוצה גם פה שחילופי הדברים (למרות שרק היא מדברת, כיודוע גם חוסר תגובה היא תגובה) יהיו כך שיהיה מרווח "עותק נשימה" בין דיבור לדיבור, . אני מניח שאתה מבין למה כוונתי...
בקיצור- יהלום אמיתי אך לא מלוטש.
[ליצירה]
בעצב אכן אין קדושה- מה שכתוב כתוב. אך מנגד ישנו פסוק מפורש וקדוש מתהילים ברוח הקודש: (נו-ו) "כל היום דברי יעצבו" אומר בפירוש דוד המלך. אני חשבתי שמשמעות הדבר היא שעצם זה שהוא מביע זאת בדבריו זה התיקון לעצב. (וחדירתו לעולם הקדושה. (?)אין קדושה בעצב, אך הקדושה יכולה להיות אולי רוויה עצבות. צריך עיון.)
אפילו דוד המלך כתב עצבות.