גזע סמפוניה עקור משורש
תיו לתיו, קו לקו ועקום הוא הקו
וצורם הוא התיו, ומומת השיר
לא שומע לצו.
ומוטב -
ותדום הזמרה לנצח לנצח!
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה יופי אני הייתי מתפלל את זה בבוקר ככה אחרי מודה אני או בזמן אחר... [ליצירה]
- [ליצירה] א-לוהים אחרים בואו ניתן לדמיון שלנו קצת חופש נשחרר אותו מכבלי הדת ומהדפוסים שכל החיים הכניסו לנו. לא נתפש לפרורי מילים. נראה את הרעיון הגדול שמעבר לכתוב. גם אם הקטע הזה אינו משל, נאמץ את ענינו ונראה את הנמשל. הקטע הזה, לדעתי, מדבר לא על בראת עולם או בראת אלוקים. הוא מדבר על אמונה. ולא על אמונה באל זה או אחר... אלא באמונה הרבה יותר גדולה, והרבה יותר חזקה. באמונה שמתקרבת לדמותו של א-לוהים. האמונה באדם! [ליצירה]
- [ליצירה] אבל לפחות אמונתו חזקה. ולפעמים צריך דוקא לחכות בנקודה אחת ולהאחז בסלע אחד .בצור אחד(!) לכן האמירה על הצורך בהשקעה לדעתי מכסה על אמונתו שהוא אפי' לא יודא בדיוק מי ומה ועומד ברוח איתן. לדעתי היית צריכה לסיים בנימה של כליל אמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] 1.) אני פשוט משתגע זה היום ונורא לא נסלח בלבבי השביר חיש פוגע שירשור שמזמן לא קלח. 2.) אני פשוט לא מבין היכן הם ערכי תרבות יון הדגולים? איכה התאטרון נזנח ויחשב פיגולים? איה! הבריאות שבאתלטיקה היופי שבאסתטיקה הגאונות שבמתמטיקה... ובמקום כל אלה אבוי שירשור-מטופש-מתמשך-ללא-סוף אבוי 3.) סיכום ללא עת נר רביעי רבותיי ואני מזדעק- עד מתי פטפוטי הסרק בלי ירק הבלים פחותים מחרק. אפשר עוד לחשוב שבלי מרב העולם כולו ישמם ויחרב, על כן- אני קורא בזאת לחצוף שהסיט ומסיט פה מדיח לחזור בו מהר ולזכור דומיה אצעק לו, קולך צפרדעים, ומימיך שותתים מתוך המימיה, אם איתי אתה תמים דעים הנה מה טוב ומה נעים! ואם זדוני מזימות לבבך יאמרו "אשרשר עד בלי די עד אין קץ" לא אני הוא שאצא כנגדך עוד חוצץ יבוא דברך עליך ואת ראשך האדום יפוצץ! [ליצירה]
- [ליצירה] את הרעיון אהבתי את דרך הביטוי מעט-מעט פחות. ( כי יצירה מלשון צורה.. לא משנה.) [ליצירה]
- [ליצירה] אסף- זה כולל את כולם גם את הרבנים. תסביר לי בצורה משכנעת למה מדגישים את "אשתו כגופו" ולא את 'נשים דעתן קלה ופסולות לעדות' למה את האחרון מתרצים בצורה עלובה במקרה הטוב. כשכתבתי שתפילות גלותית התכוונתי לזה. לא כי יש לעקור. התורה כיום היא 'משהו' מנותק מהחיים. בבחינת "הציבי לך ציונים" מקסימום הלכות לא ברורות ולעתים "מצחיקות" הדו"ג של הציפור באה לומר שתי דברים: 1. תראה כזו ברבריות- לך תסביר את זה, העיקר רוצים מקדש, משיח... קודם תבין על מה אתה מדבר. רק אחר-כך תנסה להפוך את זה לשירה. 2. התורה מתייחסת לדברים פיזיים לחלוטין. כשהדס כתבה שירה לא חשבתי רק על שירה פיוטית.... אֵין זוֹ נְגִינָה אֲמִתִּית- לא נגינת הנפש של יוצר כזה או אחר; עליהם אפשר לסמוך בדר"כ שנגינתם נגינת הנפש, אלא נגינת היהדות, נגינת התורה שממזגת חומר ברוח, נגינה אלוהית פה ולא נגינה של בתי כנסיות מעץ ומאבן. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב שהלחימה מאחדת את העם, אך אסור, אסור לשכוח מי גרם לכל זאת.. וחובה להצביע על הממשלה הפושעת וללחום גם בה לצד המלחמה בטרור. עלינו להציב אלטרנטיבה (מה שכיום אין) ולכבוש את השלטון מבפנים. אחרת המציאות תטפח לנו על הפנים (ופעם הבאה זה יכאב הרבה יותר) [ליצירה]
- [ליצירה] שירה או שיר בדיחה? (זה רציני בשביל בדיחה ורדוד בשביל שירה. ) אולי רמת מציאות מסויימת. מי שרוצה לחיות לו כך... שיקשקש בזנב. אם אתה באמת מסכים עם תומרית ק. חבל. כי אז אתה רואה את היצר מין כמשו שצריך להתחמק ממנו. ואומנם יש הרבה אנשים שאצלם סקס הוא ברמה החיתית. להביט בכלבים זה עוד נסיון עלוב להשלים עם מציאות לא מוכרחת. סוג של בריחה. ואם זה באמת רק בדיחה.. נו, כל אחד וההומור שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] לב- ערכתי כמה שינויים והוספתי בית. תודה למגיבים עד כה בגלוי ובאישי. יוה"כ שמח! אל תשכחו לאכול הרבה לפניי הצום וגם לצום מעט. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, זה מעט ארוך. אני מקווה שברור. צריכים לבחון מהי "יצירה יהודית" והאם כיום אנו מסוגלים ליצור שכזאת. חורבן המקדש הראשון הוא חורבן החומר. נטילת השכינה מגוף העולם צורותיו וחומריו מעצי התומר. מן ארזי הלבנון שתכונת הגודל שבם מקבילה לגודל האלוהי כמו ריצוף לסלון ואני מחפש את האומן שיביע בפסלים קטנים עוצמה בלתי נתפסת שיצר עבודה זרה יהיה גמד לידו כמו קוטן בית ראשון לעומת הבית השלישי שיבנה. אומן אשר בקצה אצבעותיו יש רטט שכזה לא יוצר יותר אומנות הוא בורא! ************ " וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים:(ה) וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו:(ו) וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים" רש"י בדבריו לא רק שאינו מרחיק מ"הגשמה" זו אלא דווקא מחזק אותה: "והבית אשר אני בונה גדול - לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו" ביאור רש"י את סיבת הזדקקות שלמה לחירם מתוך הצורך הזה לבנות "בית גדול" ל"אלוהים גדול", מחייב אותנו להבין שכנראה לחירם אומניו וחומרי הגלם שלו יש את התכונות המתאימות ליצור בניין המסוגל להחיל את גודלו של הקב"ה, ואכן יש תכונות חומר, צורה, ודרכי אומנות המסוגלים להחיל בתוכם גודל שכזה. ההבנה שהעצים והאבנים המיועדים למקדש ואפילו אומנות צורתם יש בהם תכונה מקדימה של "גודל" התואמת את גודלו של הקב"ה מחייבת אותנו למסקנה מדהימה המשנה את כל התפיסה המיסטית אליה אנו רגילים ביחס לבית המקדש. בהבנתנו ה"מיסטית" היכולת של בית המקדש להחיל את שכינת ה' נובעת היא מרצונו ומציוויו של ה' ה"מחליט" שבחומרים המסוימים ובצורות המסוימות הוא יתגלה. אכן מצד החומרים עצמם והצורות עצמם אין מאום המסוגל להחיל את ה', אלא שבאופן ניסי רצון ה' להופיע בהם הוא שמביא לכך שכך יהיה. אולם עתה מן השיח של שלמה אל חירם מלך צור אנו למדים שתכונת ה"גודל" המקבילה ל"גודל" האלוהי, היא תכונה עצמית בחומרי הגלם מסוימים הקיימת דווקא באלו המגיעים ממקור מחצב מסוים מאוד (מן הלבנון), והצורה המסוגלת להביע את הגודל האלוהי היא צורה הקיימת בכישרונם הטבעי של אומנים מסוימים בלבד (שמדברי שלמה אנו למדים שהם בעיקר מאומני חירם). ****************** לסיכום: צריכה להיות דרך לקחת את הערכים העליונים של המצוות לחיי היומיום ולהדפיס אותם במותרי הפרט הרגילים. במיוחד באומנות. דבר זה ישדרג את כל מערכת חיינו.הוא יהפוך אותה לדינאמית יותר וחיה. לא יהיה הבדל בין חיי הדת שלנו לתרבות; אלה וגם אלה ישאבו עוצמה של אינסוף. הסיבה היא כי הערך העליון שמאחרי המצווה יהיה גלוי ומורגש. האומנים ידעו להופיע את עוצמות היצירה והחיים האלה כך שזְהַב פַּרְוָיִם יהיה פרה ורבה כדם פרים. [ליצירה]
