[ליצירה]
אהבתי את לאכול תפוז 1 . שורותיו מהודקות, כל מילה צמודה לקודמת ויש הרגשה של אחידות. באותו קנה: הוא תפוז אמיתי, תוסס, חי, עסיסי ועוד.
בהתחלה חשבתי שכל הפעולות מתיחסות ללימוד התורה.
אם תפוז 2 פחות הזדהתי. הוא אינו משדר מסר של תפוז בכלל, אלא של רוחניות יתר עד כדי שקיפות.
מעניין מאוד. מומלץ!
[ליצירה]
לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה.
[ליצירה]
אני עכשיו באמת נבוך.. תמיד כשהיו מדברים על בעז מהמגילה - בכיתה - הייתי מתכווץ מעט במקומי. אז אני לוקח את זה אישית (מה שכתבה אודיה בסוף) ומקווה שהשיבולים שלי יבלעו אותי ואת התגובה הזאת
מהר מהר. (נאום בעז הנבוך)
[ליצירה]
בתור התחלה של סיפור זה מעולה. מהמשפט הראשון הקורא נשאב וכבר לא משנה מה אתה הולך לספר ומה העלילה, הקורא איתך! מעכשיו אם תשמור על (כל מה שצריך, ואני לא מבין בזה כלכך) הרף, ניצחת.
אל תרפה, גם כשנראה שלא, תמשיך!
[ליצירה]
כמה דברים שצדתי בקריאה מהירה: רחל אומרת לך ששקעת יותר מדי, התנתקת וכו' הקורא נפגש בזה פעם ראשונה. יותר מזה- הפסקאות הקודמות ממש הפוכות.. מלאות חיות. (התרוצצויות, מבט חד וסוקר את הסביבה מהר, מחשבות, אף פעם לא בודד. הוא נאבק ומתמודד! )
הצעה לפתרון: אם היו 'יחסי גומלין' ..דו כיווניים בינו לבין דמיות אחרות, זה היה יכול לתת פתח לספר את ההתנתקות מהן.
המשפט האחרון נשמע לי מיותר.