[ליצירה]
הדמיון עוטף הכל... ציור, כן ישי שור צודק.
החרוז השלישי יש לו חן וקלילות. למשל: מתנפנפת, שודפת, מטורפת. אלא שזה לא מספיק. תן לנו שורות שיפרצו ישר מלבבך ככל האפשר.
(גם לנתן אלתרמן יש בתים עם הגזמות ודמיון עשיר. בתים שבפניי עצמם אינם עומדים. אבל תמיד הוא יזכור להביא רגש חי כמו שהוא. בתור פניה לדמות או בצורה אחרת)
הכתיבה שלך מדהימה ויש לה הרבה סגולות טובות.
אני חושב שעם קצת מאמץ תוכל להגיש שירים שיעלו לי את הדם לראש הרבה יותר....
[ליצירה]
יש הרבה מתח ועוצמה בשיר הזה, לו רק היה יותר מובן... וגם מעט יותר רגש אישי מעצמך יכול לעזור (כי רגש לגבי הנושא בכללי קיים ומורגש לי), אבל קודם כל בהירות.
[ליצירה]
תודה ריקי על ההתייחסות הנרחבת. כמדומנ י שלא הבנת אותי עד הסוף או שלא הסברתי את עצמי כראוי.
אחזור על הדברים במילים אחרות.
"אפילו בי יש אלהים"- זה לא אפילו. מבחינת יצחק וגם מבחינת האמת יש בעשיו אלוהים ועוד איך.
הטענה העיקרית שלי היא שאין אמינות במשפט: "אנשים כמוני יודעים את השמים." כי זה סותר את מהותו של עשיו. עשיו יוצא כאן מתנצל ופוזל לכיוון השמים. לי קשה לקבל זאת.
לאחרים שהתרגלו שאלוהים מתגלה מהשמים, קשה כנראה לקבל שיש אלוהים בארץ. ולא, אין הכוונה למצב שבו עשיו יוצא פראייר- עובד קשה כדי שהאח הצדיק שלו ילמד בכולל. אם עשיו אמור להמשיך את יצחק זה אומר שהוא אלוהי-ארצי.
מאחורי כל הדיון הזה מסתתרת שאלה מהותית יותר. אם התורה היא "סיפורים" שהיו, אפשר לתת לה פרשנות סובייקטיבית חופשי. אבל אם "אין מוקדם ומאוחר בתורה" ואם "התורה כתובה לדורות" אי אפשר להשאר ברמת סיפור בלבד (כי כיף לשמוע סיפורים לפני השינה, אך בשביל זה מספיק "סופר טוב"- הדס אולי, ולא צריך התערבות של אלוהים.) ולכן, לעניות דעתי, אי אפשר להמציא על עשיו שהוא "חומרי" ותו לא... או שגם בו יש אלוהים... כי זה לא עובר למי שמדייק בכתוב.
בעצם זה חלק מדיון רחב. האם לגיטימי "תורה בגובה העיניים"- ז"א לכופף את התורה לתפיסת עולמי הידועה מראש (לא חבל על המאמץ?), או "עיניים בגובה של תורה." - ז"א להגיע למקומות שלא הייתי משער מעצמי, ע"י הגיון בריא וביטול מוחלט לכתוב.