גזע סמפוניה עקור משורש
תיו לתיו, קו לקו ועקום הוא הקו
וצורם הוא התיו, ומומת השיר
לא שומע לצו.
ומוטב -
ותדום הזמרה לנצח לנצח!
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כאן זה מושלם. ליבי החסיר פעימה.. או שתיים. [ליצירה]
- [ליצירה] מן הכבד אל הקל- ככל שהוא קל ככה הוא כבד. אני אוהב כשהרעיון ברור וניכר ואז אני גם מרשה לעצמי כקורא, להנות מהחרות בבחירת המילים.[לפעמים יש לי בעיה עם שפה נמוכה וסגנון זרוק, ולפעמים, אם מתמזל, יש לי את הבטחון שהמילים הם רק מסגרת לרעיון המוביל ולמרות זאת הם שם- נכונים. זה בהרגשה] הבתים הראשונים עושים כל כך טוב לבית האחרון החשוף והמביך. אילולא הם הוא היה באמת קלישאה. בקיצור- אהבתי. לא, לא הזלתי דמעה. [ליצירה]
- [ליצירה] נותן לי הרגשת בטחון לקרוא את שירך: המשורר יודע מה הוא עושה! במיוחד בשיר הזה אולי בגלל הציוויים הברורים. יש בהם הרבה בגרות (להרגשתי) מצלצל ומתגלגל נהדר. ובכלל אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה חורז כאן בצורה תכנית. אין תנועה בשיר. אפשר להשתגע מהמונוטוניות. סלח לי. [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל זה כתוב מאוד יפה, אלא שזה לא הכול. אם רק אני לא הייתי מבין כל-כך את הפואנטה החרשתי. הדס, יש לי כבר כמה זמן רושם, שלפעמים הסגנון אצלך מקדים בעשר שלבים את התוכן. אם כולם אומרים לך אוהווו מצמררר... אבל לא יותר, זה כבר מעלה חשדות. את לוקחת, לדעתי, תוכן דל ועוטפת אותו במילים.. התוצאה היא חוסר אמון. התוצאה היא אכזבה התוצאה היא שיעמום כמעט. אני מצטער אם אני בוטה מדי. אני מקווה שאני הוגן. זה לא סיבה לזרוק קטעים כאלה, אלא לשמור ולעשות שמוש בבוא הצורך או להוציא מהם קטע רציני. איך? אני מודה איני יודע. את המלאכה הזאת את יודעת אם את רוצה לעשות מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] התאורים יפים מאוד, אבל חסר מבט מקורי, מסר מחודש או תהליך נפשי שנובע מן הטבע. חשבתי בראשית הבית הראשון שזה יכול להיות משל לעלם ועלמה בסגנון "האדם תבנית נוף מולדתו". בהמשך לקו מחשבה זה- אהבתי שהאדמה הנביטה אותם והופיע את כוחם בעולם. כי ה' הוא מקומו של עולם והמקיים אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מיוחד מאוד וכתוב מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] 1.) אני פשוט משתגע זה היום ונורא לא נסלח בלבבי השביר חיש פוגע שירשור שמזמן לא קלח. 2.) אני פשוט לא מבין היכן הם ערכי תרבות יון הדגולים? איכה התאטרון נזנח ויחשב פיגולים? איה! הבריאות שבאתלטיקה היופי שבאסתטיקה הגאונות שבמתמטיקה... ובמקום כל אלה אבוי שירשור-מטופש-מתמשך-ללא-סוף אבוי 3.) סיכום ללא עת נר רביעי רבותיי ואני מזדעק- עד מתי פטפוטי הסרק בלי ירק הבלים פחותים מחרק. אפשר עוד לחשוב שבלי מרב העולם כולו ישמם ויחרב, על כן- אני קורא בזאת לחצוף שהסיט ומסיט פה מדיח לחזור בו מהר ולזכור דומיה אצעק לו, קולך צפרדעים, ומימיך שותתים מתוך המימיה, אם איתי אתה תמים דעים הנה מה טוב ומה נעים! ואם זדוני מזימות לבבך יאמרו "אשרשר עד בלי די עד אין קץ" לא אני הוא שאצא כנגדך עוד חוצץ יבוא דברך עליך ואת ראשך האדום יפוצץ! [ליצירה]
- [ליצירה] רק כמה מחשבות וכן דברים קטנוניים, כמו שאומרים, שהפריעו לי: בבית הראשון- מתחיל בשאלה בלשון עתיד "ומה תעשה בזקנתך" ופתאום מדלג להווה "גם העולם זקן היום" אבל חשבתי שהאב עוד לא זקן... התיאורים שאחרי "העולם זקן" אינם מתחברים לי בפשטות לזקנה. גם לא ברורה לי תכלית השאלה שחוזרת שוב בסוף, מהי מחדשת? ובתוכנה- "ומה תעשה אתה אבא" למה מרמז ה"אתה" הזה? בבית השני- הוא גרם לי לחשוב שמדובר שוב בשיר שואה בגלל הרציף. אבל לא נראה.. ואחרי זה הילד שמנחה את אביו כאילו הוא האב, ואין לי טענות בעצם לבית הזה ...רק שלא הבנתי הכל. בבית השלישי- "ועתה המקום" בלבל אותי וריגש, כי הבנתי שהבן מספר בפרטי פרטים מה שהולך להיות והוא כלכך יודע! מה שלא הבנתי איך הוא כבר עיוור.. וחשבתי שאולי הוא בכלל מלאך ולכן. * * * כל הקטע הזה שהבן מוביל את האב לא מתקשר לי עם יצחק בכלל. אני מכיר מן התורה יצחק מלאכי, תלותי, עיוור שאפילו אשה אינו מסוגל לקחת לבד. אז מה- נסיון להשליט את הקורבן בתור המניע של המציאות.. משהו בסגנון הפילוסופים? השכל הפועל שכבר יכול לפשוט את גופו? (במונולוג הבן יודע מה יהיה ולא איכפת לו למות) זה מעצבן. אין ברירה יצחק מהתורה משחק כאן, אבל כל קשר אמיתי בין מהות הדמיות אינו. תם ולא נשלם [ליצירה]
- [ליצירה] איך אפשר להשוות בין ספר לחיים? החכמה היא לתרגם את הכתב הדו מימדי לתלת מימד! [ליצירה]
