[ליצירה]
ראובי, אולי אני סתם מאוהב בלילה ובאריק החברותא שלי בסדר ערב ובצורה... ולא, אין כלום באמת, סתם הרגשה כיפית של קיץ שאני רוצה להנציח תחת השיר הזה שלך, שעשה לי טוב.
אני עוד אחזור אל זה, כרגע סתם, סתם, סתם.
א"א , בעז.
הראשי תיבות זה משהו טוב.
[ליצירה]
כמו שאר השירים המתועבים של עברי הוא מערבב בין הטינופת לקדושה ולא בכדי.
בעולם הקניון שבו השפה היא הקזת כסף ובטון המחשבה שולט ומערבל הכל אי אפשר לדבר שגב בשירה כאילו כלום. עברי משקף את המציאות כפי שהיא. גם הדת היא "בית שימוש" לצורך האדם. הוא בא אליה נואש ובורח ברגע הראשון. הוא ואין בלתו.
רק האדם שמוכרח לעצב, להשליט עצמו יחפוץ לשנות סדרי בראשית. "שֶׁיִּהְיוּ הַטִּפּוֹת נוֹגְעוֹת אֵלּוּ בָּאֵלּוּ עוֹד בְּטֶרֶם יַרְטִיבוּ.., וְשֶׁיָּבוֹאוּ הָרְעָמִים קֹדֶם הַבְּרָקִים" (מזכיר לכם "מצעד הסוטים")
האדמה שהיא הניגוד המושלם לים, לרקיע, ליעקב דומה להם מצד היותה דומה לאדם, אבל בניגוד אליו היא משמרת את אותו "אל אדמה" קדמון. האדם נגע בהכל והשחית את הארץ שבו עד שהדרך היחידה שלו לחבור אליה היא בלחש הקדוש שמפי המתים. בתפילתם.
את תפילת הגשם הזאת מנבא עברי לפי דעתי מתרפים.
ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קל.
"מה הן תרפים שוחטין אדם ומולקים את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ הזהב שם רוח הטומאה ומניחין אותו תחת לשונו ונותנין אותו בקיר ומדליקין ומשתחוים לו והוא מדבר עמם"
******
[ליצירה]
ההמונים לעולם לא שולטים. מנהיג שהולך אחרי העם, הסקרים וכו' הוא בעצם כלב אחר אדונו. הבעיה שאתה רוצה לפתור את בעיות השחיתות והעוני בעזרת פתרון שהוא זה שיצר את כל הבעיה.
[ליצירה]
אהבתי את לאכול תפוז 1 . שורותיו מהודקות, כל מילה צמודה לקודמת ויש הרגשה של אחידות. באותו קנה: הוא תפוז אמיתי, תוסס, חי, עסיסי ועוד.
בהתחלה חשבתי שכל הפעולות מתיחסות ללימוד התורה.
אם תפוז 2 פחות הזדהתי. הוא אינו משדר מסר של תפוז בכלל, אלא של רוחניות יתר עד כדי שקיפות.
מעניין מאוד. מומלץ!
[ליצירה]
לא יודע. דיו שחור צלול.. אלול. ישן בתוך שבלול. לצאת? מרגיש מעט חלול. דיו שחור מהול. מים במים.
אתה מבין? שנה וחצי כתבתי, זה פסק! אני מתאר לעצמי שהבעיה היא לא התוכן.. אף על פי שתמיד הרגשתי שאני סתם מבזבז מילים לבטלה. הגעתי לכתיבה ממקום של כאב והתמכרתי מעט. מאותו רגע שלא רק האופק היה ורוד אלא גם הקרקע.. השירים חדלו. לא מיד. בהדרגתיות. )
העט ילך עם מאגרי הדיו לדפים של אחרים?
הו, הלוואי! את כל סוסי האש הייתי נותן במרכבות החך... אוסר את מיטב לשדי לכרם בלי גבול. במקדח (מילים?) הייתי קודח חור בבטון המחשבה. סדק קטן. ובורח כל עוד נפשי בי מפני להט הלשון ושוטיה.
מן הסלע יזובו מים רבים ואדירים (אתה למשל, ישי שור)
אל מעין הדיו הנובע יכרעו ברך אחרים וישתו לרויה.
אני אגמע כמו גדי קטן.
ואברח בחזרה.