[ליצירה]
התורה היא תורת חיים והבחירה בין חטא למצווה היא בין משהו טעים מאוד ומגרה שבא במאמץ, למשהו טעים אחר שיש בו עוצמה ואינסטינגט של חיה. התודעה של 'הראש הישראלי' חודרת גם למערכות של הגויים וניזונה מהם . לישראלי יש גם גוף שלם, אבל מעט פחות עוצמתי ובא בקלות כמו של הגויי. היהודי יעבור מחסומים כדי לשדרג את המערכת החושית שלו לרמה גדולה וגבוהה אפילו משל הגויי, רק בצורה פושרת יחסית. בסופו של דבר מדובר בעולם אחד. אז- שניהיה לראש ולא לזנב.
באופן כללי:
אני פשוט מנסה להחדיר 'תודעה ' של חושים ביהדות.
[ליצירה]
1.)
אני פשוט משתגע
זה היום ונורא לא נסלח
בלבבי השביר חיש פוגע
שירשור שמזמן לא קלח.
2.)
אני פשוט לא מבין
היכן הם ערכי תרבות יון הדגולים?
איכה התאטרון נזנח ויחשב פיגולים?
איה!
הבריאות שבאתלטיקה
היופי שבאסתטיקה
הגאונות שבמתמטיקה...
ובמקום כל אלה אבוי
שירשור-מטופש-מתמשך-ללא-סוף אבוי
3.) סיכום ללא עת
נר רביעי רבותיי
ואני מזדעק- עד מתי
פטפוטי הסרק בלי ירק
הבלים פחותים מחרק.
אפשר עוד לחשוב שבלי מרב
העולם כולו ישמם ויחרב,
על כן-
אני קורא בזאת לחצוף
שהסיט ומסיט פה מדיח
לחזור בו מהר ולזכור דומיה
אצעק לו, קולך צפרדעים,
ומימיך שותתים מתוך המימיה,
אם איתי אתה תמים דעים
הנה מה טוב ומה נעים!
ואם זדוני מזימות לבבך יאמרו
"אשרשר עד בלי די עד אין קץ"
לא אני הוא שאצא כנגדך עוד חוצץ
יבוא דברך עליך ואת ראשך האדום יפוצץ!
[ליצירה]
בתור התחלה של סיפור זה מעולה. מהמשפט הראשון הקורא נשאב וכבר לא משנה מה אתה הולך לספר ומה העלילה, הקורא איתך! מעכשיו אם תשמור על (כל מה שצריך, ואני לא מבין בזה כלכך) הרף, ניצחת.
אל תרפה, גם כשנראה שלא, תמשיך!