ביתי מתקלף ומשיר
פיסות טיח דקות
אשר חלף ואשר עתיד
נערמים שכבות שכבות.
הזמן ממשמש בקירות
מחשבות אורג לקורים
ורודים, לוכדי כינורות.
מנגינה עצובה ונשכחת
בוקעת מארובות העיר
יונים צחורות מאזינות בכיכר.
דרך המלך ריקה מאדם.
לויה צדדית מת האלף
לילה ולילה בכי כינור.
עכביש מקונן מרה ומתיפח:
"מתה השירה, יתום הניגון
שירת הלויים נדמה"
רק הכנר על הגג שוחק
וקורץ לקיר הקר והמצולק.
שט מבטו בעקבות היונים
ומנגינה שקטה מרטטת:
´מסורת´
תגובות