ישובים היינו בתחנה הנאנחת
אני והקשיש
בוחנים קמטים.
חריצי הזמן
מכסים במבט צלול
על קרעי מחשבות.
קוים קוים חלפו כמתוך
כף יד מחוקה.
עורה דק התפורר
מוחה שחרותו אל שיבה חדשה.
קשישי קם ונשען על גולת כותרת חייו,
ונבלע בהמון ההולכים ועשנם בשעה אחרת.
סדק בהיר בתחנה הישנה
אוטובוס אחרון
כאן, בירושלים-
קול המולת צעירים צוחקים.
תגובות