רקעי ספירים בעצם הצהריים
שקיפות מאופק לאופק חדש.
אסור ללכת לבד, ילדה
היום הפקר כאגדה ומדרש.
פן יפגע בך קטב מררי
והוא שד גדול לבוש בגדי פרש
שוקד על כל גרגר של אור
מבהיק כנחושת בעיני הרש.
ואין מזהיר מפניו, יופיים מכה הכל
בתדהמה ודבש ותעתוע תכול.
והוא יקסום לך: בואי, לשדה, הביטי!
שיבולי חיטה בוקעים באורח רז
תמול רק נזרעו, היום עמוד מופז
והם יפים כל כך, והם קורנים אימה
כמו כישוף שחור צומח בקמה.
והוא יראך אוצר בלום ורב של אור
ומאחרך ימתין, אותך הוא עוד יקצור.
פתאום הוא מתרגש מזיו שבעינייך
ויאמר: מהרי! עלי על סוס האש
אין זמן, כבר צהריים, סבורני וחושש.
צר לו לחכות לצניעות הליל
לסתר מדרגה, לחגווי הסלע
ובחיפזון דרכים אותך יוביל, ילדה
יוביל אותך מחר
ישר אל כף הקלע.
ובמלכודת אור ורסיסי הפז
את חלומך, ילדה, האץ והנמהר
יוליך אזוק בשיר-
עדי סופו המר.
