הדס, לו רק יכולת להיות איתי עכשיו. הצבא הוא לא מקום מתאים לאנשים כמוני. ולא שאני לא רוצה... אני מנסה, הדס, אני משתדל. זה פשוט לא הולך. מסתכל על החבר'ה מסביבי, חסונים, מלאי ביטחון, ששים אלי קרב... ואני מקנא. מתבייש בנפשי העדינה מידי, ברגישות שמתגלית ככל כך מיותרת ברגעים כאלה, ברגליים הרופסות למגעו הקר של קנה הרובה... יודע שאני צריך להגיד תודה שהגעתי לכאן בכלל. ולא נעים לי מכל האנשים שכל כך התאמצו כדי שאתקבל לפה, ואני ככה... אני משתדל להתגבר. להעמיד מולי את עוצמת המשימה, את החשיבות האדירה של ההימצאות שלי פה.. ובכל זאת מחשבותיי נודפות להן הלאה, נמשכות בערגה לעולם אחר, עולם בית המדרש, ריח הספרים, הפלפולים... שם אני כל כך שייך. וליבי משייט לו אלייך.. אל הסמטאות בהן שוטטנו יחד, אל הריח המיוחד הזה של לילה רענן וטיול איתך. אל ההתפלספויות האין סופיות שלנו, על כל נושא שבעולם. אל הרגעים האלה, של התקלוּת המבטים הכאילו מקרית.. אל השתיקה הזאת, שבתוכה אנחנו נותנים לנפשותינו להרוות זו את זו. כאן אין לי מנוחה. יעקב. --- יעקב, כאן הכל כמו תמיד. אבל הכל צובט לי, משהו כמו לא מסתדר לי, משהו בתוכי מתפתל, מבקש לבקוע... ואי אפשר. צריך להחניק הכל בתוך השגרה האפורה. נהפכתי לחובבת חדשות. ואתה הרי יודע כמה אהבתי לברוח מזה, עד כמה השתדלתי בכל מאודי להיות מנותקת ככל האפשר. למדתי בעל כורחי את שמות כל הכפרים, את הגזרות החמות, את המושגים הצבאיים... ריח עשן ודם שלא הייתי מורגלת בו, ותחושות חדשות שלא הכרתי. יעקב... ולמרות כל זה, אני איתך בכל מה שאתה עושה... לך קדימה, אל תחשוש. אתה הרי במקום האמיתי ההוא, זה שדיברנו עליו, המקום שבו חיים את האמת. ואתה תחיה... נטעתי בגינה עץ לימון. כשיגדל, נשב תחתיו ונדע שזה היה שווה. הדס. --- הדס, כמה להרגיש את עצמי. מרגיש שאבדתי בתוך השריון הזה שפיתחתי לעצמי, מתחת לשריון הפלדה אותו אני לובש. אבל את מבינה... הייתי מוכרח, דסי, הייתי מוכרח. הקרום הזה הוא מה שמגן עליי. לא הייתי מסוגל אחרת. אני מקווה שתכירי אותי כשאחזור. ובאפי עולה עכשיו ריח דק מן הדק של לימונים... יעקב. --- יעקב, אני כותבת את המכתב הזה בסערת רגשות. דמעותיי מכתימות את הנייר, ואני מקווה שתצליח לקרוא בינותן, לקרוא ולהבין אותי, לקרוא ולסלוח לי. יעקב... נפשי הומיה, סוערת, גועשת.. תוכל לסלוח לי?... לא אוכל להחזיק את עצמי אם אדע שבגללי, בגלל מה שהיה השבת, תאבד את הריכוז ותיכשל במשימה... אני מצטערת, יעקב. אולי אני לא ראויה לך. הנשמה הגבוהה שלך זקוקה למישהי שתהיה מוכנה להקריב אותך. ואני אינני מסוגלת. אני קטנה, קטנונית, רכושנית. אני רוצה אותך לעצמי ורק לעצמי... מרגישה רע כל כך על שאינני יכולה לתת לך ללכת בלב שלם. אוכלת את עצמי על שאינני גאה בך, שלא הצלחתי לעודד ולתמוך. שלא יכולתי לשמוח על שאתה מגשים את החלומות של שנינו. אני מצטערת על שאין בי מספיק. הדס. --- הדס, עכשיו שקט. הלחימה הסתיימה סוף סוף. הגיזרה פה חמה. חמה מידי. ובכל רגע פנוי אני חושב על נפשך הנסערת. הנשמה שלי עולה על גדותיה... וסוף סוף שקט, ואני יכול לפנות לה מקום, לנשמתי שנדחקה לה הצידה, שהייתי מוכרח להדחיקה... אני יודע שקשה לך. ובכל זאת מצפה, עדיין מצפה שתביני. אילו היית כאן בפנים, היית מבינה. אבל את בעולמך המוכר, החם, הבטוח. עטופה ביום-יום הממכר הזה, והוא שגורם לך, הוא שגרם גם לי לשגות בחלומות. כשאחזור, משהו בי יהיה שונה. לא, אין זה רק החיספוס החיצוני. משהו עמוק בי מתעצב עכשיו. בחופשתי האחרונה, ראה אותי שכן, צועד בשכונה עם המדים המוכתמים והמאובקים, עם הצ'ימידן העמוס על הכתף. הוא טפח לי על השכם, "הפכת לגבר". ואני הרכנתי ראש. ידעתי שהוא צודק... הדס נערתי, אני מוכרח לדעת אם תקבלי אותי אלייך כשכל זה ייגמר. יעקב. --- יעקב, אחכה לך גם שבע שנים. ואקבל אותך אליי ללא תנאים וללא סימנים. ואני חושבת שתגלה, שכשרחקת ממני הפכתי גם אני לאישה. הדס. --- "יש לך... הודעה חדשה אחת. ההודעה התקבלה... היום, ב.. עשרים ושתיים אפס אפס: הדס, אין לי הרבה זמן, אני מוכרח לבקש ממך שתתפללי עלי, אני רוצה לבקש ממך שתאמיני בי ככל יכולתך. הדס, אני........ סוף ההודעה. לשמירה ומעבר להודעה הבאה, יש להקיש 1". --- יעקב, אחרי זמן כה רב אני חושבת שאני יכולה להרשות לעצמי לשבת ולכתוב לך. הבית שקט. לילה... לידי עריסה חדשה, תכולה, מצוייצת, רכה. בתוכה אוצר יקר. הלידה היתה קשה. נפתולי אלוקים נפתלתי. עכשיו כבר נרגע הכל. וערב לפני ברית המילה של בני בכורי, אני מרגישה שכבר אפשר. שכבר סלחת לי. שכבר סלחתי לעצמי. הברית תתקיים מחר בירושלים, ליד בית הוריי. אסע לשם מוקדם, לבדי. אשב תחת עץ הלימון שגדל בינתיים. אתבשם מריחו. אחר כך אקח אוטובוס ואסע להר הרצל, לחלקה הצבאית. על הקבר שלך אניח את המכתב הזה, ביחד עם לימון ירוק, קטן, קשה. לימון שנקטף באיבו. ושם אספר לך, שלבני הקטן אקרא יעקב, על שמך. הדס.