משקולת
מכבידה
על ידי
עני עצומות
מלראות
.מרצון
´משקולת מכבידה ´
אמר א-לוהים
´לא בכדי´
וקול בתוכי מיצמץ
האם זו אמת?
או שמא
חמד לו
לצון.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כישרון יש כאן בלי ספק, רק חסר לי מסר. גם זה אולי סגנון מעט שחוק. (...) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה סתם מעניין שיש בכתיבה מתרשלת (במובן הטוב) איזו השלמה מפוייסת עם החיים. זה מתבטא בסוגריים (או השד יודע איפה) ובסלנגים. מן הלך מחשבה שירית כזו, שנשמע כמו: ראינו את הכל -- שמענו את הכל-- ספגנו את הכל-- עכשיו לא נשאר אלא לחייך. בזמנים אחרים אני עלול להתעצבן. מה הזולות הזו, שיש בה יאוש מהמילים ומהשיר? הפשטות המופרזת הזו, שמאבדת לשיר את ערכו הספרותי? ואותו חיפוי בצורת מילים לועזיות או שמות(השד יודע מאיפה) אלוהי השירה יודע ש-??? [ליצירה]
- [ליצירה] ברגע שכתבת "הוא" אז הקורא מצפה לדעת מי הוא זה. את לא מספקת לו אפילו רמז בדבר הזהות שלו . המשפט "הוא ממשיך בדרכו" חוזר שלוש פעמים ואמור היה להיות מועצם כל פעם מחדש מרגש וסוחף (Pאחרת זה מיותר). ה"אך" הוא ממשיך... חסר את הגורמים שיפתו אותו לא לעצור. [ליצירה]
- [ליצירה] יש מה לשפר יש מעברים דרסטיים מדי לאורך כולו. מתן. שורות יותר קצובות, ואולי שוות יועילו. הוא חזק ומרגישים את הלחימה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לרדף-והשיג ולכנפי שחר. נחמד כשיש הפריה הדדית. זה הופך את קריאת השירים לנעימה יותר. "נשום"- אולי כ"ערים נשמות"? "זימון" יש על היין.. הבעיה שגם כשעולה לי רעיון בנוגע לכותרת הוא לא מסתדר עם התוכן. סתם לדוגמה: אני אומר, הלוואי והתקיים בי "לא לנו כי לשמך הכמו-מובס כמו-דהוי כמו- כלה בנו עד דממה." כי- אם ה' כביכול מובס ומתכלה בי שמו בשגבו, הרי שיש לי עוצמה של אינסוף. זה כמו שם השם שנמחה במים.. וכי יתכן למחות את שם השם? -חייבים להבין ששמו עובר טרנספורמציה (שינוי צורה).. אותו הדבר קורה בשורות של הדס. וכך אני הולך ומתבלל ומסתבך עם השיר:) [ליצירה]
- [ליצירה] אולי עדיף כך... מה שבטוח - זה לא פסימי, אם משהו יחשוב את כל זה וינסה להבין. [ליצירה]
- [ליצירה] את כותבת בפשטות וזה נפלא אבל יש שירים שכדי היה שתעלי את רמת המילים והמשפטים וכן לפעמים שתסלסלי את המחשבה והרעיון ואז כל השיר היה נישא [ליצירה]
- [ליצירה] היא ראתה שהכל כה יפה כי היא הביטה ל"תכלת עניה שלה" היא הייתה שקוע באהבה ...אהבה עצמית ! ואתה מפוכח ראיתה את האמת ... האמת המרה ותוך תוכה אש ותקווה . ויכלת לחייך ... משהו אחד לא ברור לי , מנקודת הנחה שפרשתי נכון , למה היא ראתה יאוש ?מרירות ? כעס ? יאוש? ועוד נקודה אולי זה טעם אישי ואולי יש לך בזה כוונה אבל קרח ירוק נשמע כלכך ההפך מהנ"לים כלכך מלבב מרענן , כמו שהיא באמת ראתה מתוך מבטה האגוצנטרי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטער מראש... יתכן שאני סתם לא אוהב את זה. -יש לו זרימה.. אתה זורם טוב בכתיבה! זה בריא. אולי בגלל ה-בלבלות. מזכיר לי: 'אכול בלבלות' :איכס. נשמע לי פליטת פה.. לא רצינית.. לא שקולה. ( זה מה שאני עושה כרגע?) הבית הראשון שורד בקושי. הו, אני מתחיל להבין: בית א- שורה חלשה: "כי על אף שיש ארץ ישראל". לא הייתי מסביר את קיומה בידנו ביש. היא קיימת בלי קשר. בכלל לא מתאימה המילה 'יש' למקום. בית ב- "על שאנו"- מסורבל. זהו, זה מה שהוצאתי. קח לצומת לבך. שקול דברי. תרצה תתקן. [ליצירה]
- [ליצירה] ...כמובן לקחת תפקידים, אבל בלי לנטוש אותם באמצע כי אז זה הכי גרוע. הקטע מתחיל כמכתב. את שכחת אותו באמצע. [ליצירה]
תגובות