הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] על החלק הראשון. האנשים שבאים כדי שילד יבקש עבורם כנראה אינם מודעים למאמצי העל והסערה המתחוללת בתוכו. שתפילתו היא עשויה ממנו ממש. (נו, ילד, היית צריך לבקש דינר כנהוג) בכל זאת התפילה לא עשויה ממנו לגמרי, לבד. יש כאן עם הילד את האל, והם כשני אוהבים שקורעים אותם זה מזה בכוח בעוד הם נאחזים במה שאפשר; בצעקות לחדור את הסערה ובעצים שמחברים בין שמים לארץ. אם ב וְהָיְתָה תְּפִלָּתִי אֲנִי וֵאלֹהַי היה זה תיאור של התפילה בלבד שהיא שְׁנֵי צְלָלִים צוֹעֲקִים הרי בסופו מתברר שהוא והתפילה חד הם, ואת מחירה עליו לשלם. אמנם ישנה תשורת וְהָיִיתִי אֲנִי עָשׂוּי, אך מה רב המחיר קְרָאִים קְרָאִים לַשָּׁמַיִם. רפרפתי על ההמשך ועשה עלי רושם שהקשר עם האל הולך ומתרחק. בכל אופן משתנה. בכל מקרה מורכב ודורש עיון. נ.ב בחלק ה' : אַךְ אֶת הַכֵּלִים השְּׁבוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִי יְרַפֵּא. השאלה נזרקה לחלל.. ברשותך, לעניות דעתי, כל עוד נתייחס אל עצמנו כאל כלים נשאר שבורים. העט שלי מנסה לחכות "עצים תשושים" והדיו מזיע ממנו מרוב מאמץ ותענוג. תודה לך, בעז [ליצירה]
- [ליצירה] זו תוצאה של חורבן הבית. מעניין למשל לראות איך הכיסוי ראש הפך להיות "כיסוי" מאשר "עטרה" ; חיפוי על ערווה (כבטוי השלילי) מאשר השלמת הגוף לבטא אלוהים כבגן עדן. יש עוד המון דוגמאות כאלה. [ולא כאן המקום להרחיב.] [ליצירה]
- [ליצירה] אין מנוס מהתחושה שהמשורר רצה לבטא משהו עמוק ונשגב. רק חבל שלקח תמונה ריקה ומטופשת והלביש אותה בשגב קדוש ובעמקות רוחנית כמעט אכסטזציונאלית שאין בה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא את השאלה של התשובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ??? באמת שלא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שגעון! אשרי מי שהקשר שלו לחמדת ארץ אבות רומנטי, מסור ועמוק כזה. המילים ממש רקדו לי בפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ! מצויין! כל מילה במקומה בתימצות. וללא מילים פורחות באויר ,בעודף צבעים ואיפור כבד. מישהו/י יכול/ה להלחין אותו? יש פה מוזקיים שמבינם בקצב? שווה. והחרוזים נחמדים. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה שוב מסרים שלא צריך תורה גדולה בשבילם. אתה מתיחס אליה כמו אל ספר סיפורים/ הסטוריה של עם. למה זה רלוונטי? נקודה קטנה: העובדה שלא היה צריך בכלל פקידה כפי שציינת כבר מעוררת חשד שאין המדובר כאן בפקידה רגילה. עצם השימוש במילה הזאת מוזר (כמו פקידת שרה). גם העובדה שקבעו תאריכים מדוייקים, וכתבו אותם במשנה, מראה שזה לא עיניין טכני שנועד לגלות מרמה. אם תבדוק טוב תגלה שאין "סיפור" אחד בתורה, תרחיש אחד שמתנהל בצורה נורמלית והגיונית כפי השכל הישר שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] צודק הכותב "ירושלים כבר לא של זהב" בחוש המורגש, אבל ערכה העליון לא נפגם ולא נכתם. נראה שהכותב מתרכז מאוד בנקודת העצמיות שלו, וזו גורמת לכך שלא-ישוב-אל-נקודת-המוצא-שלו-מן-העפר, אלא אל האפר מעשה ידי אדם, אשר גם הוא מחזיר את כל החומרים לנקודה הבסיסית שלהם. מסכים שיש קושי בהרגשת החיים, והמוות מעצים אותם. אבל הולדה (למשל שיר) גם היא נוגעת בעוצמתם. יחס המשורר הוא ברמה של הרגשה ראשונית וילדותית משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון ברור ויפה. אבל-- (אני חייב) הייתי מחלק לבתים (לפחות 3) - זה יקל מאוד. נראה לי שכדי להוסיף אחרי ה'כאילו' את המילה 'הן' . ובקשר לכותרת: אני באתי עם צפיה לשיר שיבטא 'שתיקה רועמת'> שישמעו שתיקה והיא תזעק. מה ששמעתי זה אולי הרהור דיבורי. חסרה השתיקה. אז, לדעתי, או שתחליפי כותרת או שתעבדי על השיר. בין כך ובין כך אהבתי. [ליצירה]
תגובות