בשמיים כוכבים זוהרים
ובשביל מתהלך תמים
מביט פה עלה זהוב
פה גבעול ירוק
פלאי בריאה חוק
ושפתי מתרוננות
שביל שירות וזימרות
שביל ההשראה
"מלאה הארץ מכבודך"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אבל... לא זרם לי מספיק. הבתים אולי קצת מנותקים. לפעמים אתה מתמקד בציור לשבריר עובר מהר לבא אחריו והקורא עלול להתקשות להפנים. אתה נותן רמז פה קמצוץ שם ורץ הלאה, מפזר פרורי זהב שאובדים בין השורות. ועוד משהו קטן. לטעמי, הבית הראשון יותר עשיר וזורם ככה: "מאות קשתות מכל עבריי ומראות לאין מספר." [ליצירה]
- [ליצירה] בהבהובים [ליצירה]
- [ליצירה] מומלץ בחום "דברים שאינם יכולים להתקיים באור". אפשר לקחת את זה בתור משל על יצירה בכלל, שלא יכולה להתקיים ב'אור' וחייבת נקודה של חור שחור. גם כדי ליצור אותה, וגם כדי להיות טובה, אם הבנת את כוונתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי הקטע השני מעט קיטשי אבל הוא לפחות אמיתי ומבטא את העיקר. אפשר לומר גם שהוא עמוס בבית הראשון. לדעתי כל בית יפה בפניי עצמו, אלא שהשיר כולו לא מפותח מספיק ובמצב גולמי. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה מאיר. סליחה תמי. לא חשבתי קודם. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי עדיף כך... מה שבטוח - זה לא פסימי, אם משהו יחשוב את כל זה וינסה להבין. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי במיוחד עד כדי רטט את שורת הסיום: "ואם לבכות, אין ראויה עתך למלכות מעכשיו." זו הצעקה שמתגלגלת לאורך השיר כולו. שנצעק! [ליצירה]
- [ליצירה] כולו להט , ואודי עשן וגחלים הבו לי אש !הגעת לנקודת הרתיחה לשיא לכתר. קריאה שנובעת מיאוש? זנב בוער של שועל או חתול ? את הבערה תיקח מעם המזבח מעם המחת מריצפת האש .את האפר מעם התפוח , של פרות קדושות נשחטות ,תחת שמיים אדומים ואויר צחיח זרה אותם על לשונך .ישרף כפי שאתה כלכך רוצה , אבל על תמות בצמא אל תכווה לנצח אל תאבד את האוביקטיביות ו הפכחון ,שללא מי טל מרוים מצננים וממתנים ,אי קימים ? נשרפים. ואל יהיו דברי אלו בענך לצנינים , לקש יבש מאוכל ,קבל את חסד המיים לצד תבערת הדין, " יקוב הדין את ההר " לצד "פוטר מיים ראשית מדון "-- ויאוש החזון . ואז תוכל להקדיש לנטשה זאת בשלמות במדה הנכונה ולא כצונמי ככפית הגיגית. [ליצירה]
- [ליצירה] חלומי ....@.... [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
