העולם בגדי חולין פושט
מתהדר בלבן
בבגדי כלה וחתן מתקשט
ניחוח הדס רענן
הכל שבת בנחת
נפתח פיתחון כמחט
שכינה שרתה ממעל ומתחת
´ אור נעים ´
ויכל א-לוהים ליחד
יחודו הגמור יש מאין
ויברך את
´ חמדת הימים ´
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הייתה לי הרגשה שאני קורא איזה צופן, ואם רק הפענח אותו אוכל לברוא גולם כביר עם שש זרועות ושבע עיניים. בזמן פנוי אבדוק אם יש כאן ומה... [ליצירה]
- [ליצירה] על החלק הראשון. האנשים שבאים כדי שילד יבקש עבורם כנראה אינם מודעים למאמצי העל והסערה המתחוללת בתוכו. שתפילתו היא עשויה ממנו ממש. (נו, ילד, היית צריך לבקש דינר כנהוג) בכל זאת התפילה לא עשויה ממנו לגמרי, לבד. יש כאן עם הילד את האל, והם כשני אוהבים שקורעים אותם זה מזה בכוח בעוד הם נאחזים במה שאפשר; בצעקות לחדור את הסערה ובעצים שמחברים בין שמים לארץ. אם ב וְהָיְתָה תְּפִלָּתִי אֲנִי וֵאלֹהַי היה זה תיאור של התפילה בלבד שהיא שְׁנֵי צְלָלִים צוֹעֲקִים הרי בסופו מתברר שהוא והתפילה חד הם, ואת מחירה עליו לשלם. אמנם ישנה תשורת וְהָיִיתִי אֲנִי עָשׂוּי, אך מה רב המחיר קְרָאִים קְרָאִים לַשָּׁמַיִם. רפרפתי על ההמשך ועשה עלי רושם שהקשר עם האל הולך ומתרחק. בכל אופן משתנה. בכל מקרה מורכב ודורש עיון. נ.ב בחלק ה' : אַךְ אֶת הַכֵּלִים השְּׁבוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִי יְרַפֵּא. השאלה נזרקה לחלל.. ברשותך, לעניות דעתי, כל עוד נתייחס אל עצמנו כאל כלים נשאר שבורים. העט שלי מנסה לחכות "עצים תשושים" והדיו מזיע ממנו מרוב מאמץ ותענוג. תודה לך, בעז [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים אני בולע את שירייך. שוב - כמה רגש בריא וחיובי פורץ ממך. את כותבת אמי , אחותי, בתי ואהובתי. תרשי לי להוסיף - מולדתי! מי שיש בה אהבת מולדת שכזאת המולדת תחזיר לה אהבה כפליים, ואולי השיר הזה יילמד זכות על כל עם ישראל, ויבקע רקעים בשמיים של אור ואהבה לביטול כל הגזרות. [ליצירה]
- [ליצירה] ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ! "בסופו של יום" -- ולא בשקיעה "בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום) שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית. שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם. שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם) אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות. הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור. רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק שופע הומור. שורות שאותי: "אצא לעת ערב לצוד כוכבים" "אנצרנו בכלוב, בנבכי נשמתי" "אטפח אותו, אתלה לו גם שלט" ובמיוחד שתי שורות אחרונות: "אוכל לגנוב לי, כתחליף לאור נורת חשמל או איזה גפרור" - אירוניה חביבה ומצחיקה! באופן כללי אנשים אוהבים צניות חיובית, אירוניה, הרגשת כל יכול, שליט הטבע במיוחד, פשעיי קומדיה, כמה גווני אור מנצנץ, מעט מנכוליה, אחווה והשלמה.. אלו היסודות של דברים חביבים ואהובים, ואותם מצאתי כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד מאוד את הים הים את/ את הטבע הטבע את. החזרה על הנושקת ממש במקום ומכינה אותנו אם עוד שלל דימויים וביטויים, לשתי המילים הקצרצרות והגורליות "עלייך גם" [ליצירה]
- [ליצירה] יש לו את המוזיקה שלו ממחוזות שאני אוהב לחזור אליהם. כלכך נהנתי שהחזרה על "אני קורא לך מספר שירים" הפריע לי רק מעט. שאר החזרות מתאימות לדעתי. ושוב כלכך אהבתי שמהרתי ו.. המלצתי! [ליצירה]
- [ליצירה] שירה ותפילה מעורבבים יחד. התפעמתי מאוד מ.. "לַאוֹר הגדול אינני יכול יחידי – לאוּת תוקפתי בשלשלת." מופלא בעיניי המעבר מהאישי ביותר לכללות שהופכים לאחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ש,העולם הבא, גם הוא בעולם הזה. גם פה עוברים עלינו כמה וכמה גילגולים הבובות הפכו לחלומות המעבר חריף: לא עוד 'מיטה חלומה' אלא מבט בוגר יותר המסוגל לקלוט גם מות. הבובות הממשיות ( והילדותיות יותר ) פינו מקומן למחוזות החלום הנשגב והבלתי נתפס... . ולפעמיים מתחשק פשוט לחבק איזה דובי או פילי... [ליצירה]
- [ליצירה] בתור צמחוני זו בטח גאווה וכבוד שזכית צוף... תמיד דופקים ת'צימחונים! [ליצירה]
