בעוד בערך אלף שנים, פרופסור להיסטוריה יספר לסטודנטים שלו שהוא מצא עדויות חותכות בכתבים עתיקים לכך שפעם, לפני בערך אלף שנים, התקיימה מדינה יהודית בארץ ישראל. מדינה שהתקיימה כמה עשרות שנים. אולי מאה. אל תצחקו, הוא יאמר להם. שבעים שנה זה המון זמן. אנשים יכלו לחיות ולמות והמדינה קיימת לכל קוצר דרכם. שלושה דורות נולדו במדינה הזו, הוא יאמר. שלושה דורות שהיו בטוחים שהנה, הגיעה הגאולה. קשה לומר מה בדיוק גרם להתמוטטות. הוא ימשיך לנתח. אולי סכסוכים פנימיים. אולי עזרה מבחוץ... והוא ימשיך ויספר על כל מיני נסיונות במהלך ההסטוריה להקים את המדינה הזאת. הוא יזכיר בנשימה אחת את מדינת ישראל, ומרד בר כוכבא, וממלכת כוזר. ואם הוא פרופסור קצת פילוסוף, הוא יספר איך כל פעם מחדש היהודים היו בטוחים שכל כך הרבה שנים זה לא צחוק. וזה בטוח כבר סוף הדרך.

חלק מהסטודנטים יחשבו שהפרופסור משוגע, והוא סתם ממציא. חלקם יחשבו אולי שזה ממש עצוב. ואחרים יחשבו שזה ממש נפלא. האחרים האלו ינסו לדמיין מה האנשים מפעם היו רוצים שסטודנטים בעוד אלף שנה יעשו, ואיך הם הרגישו ומה הם חשבו, וכמה הם שמחו, וכאבו...

 

בעוד בערך מילון שנים, היצורים שיירשו את כדור הארץ ("הדבר הבא" של האבולוציה), יגלו שרידים של יצורים קדמונים שחיו כאן, לפני מיליון שנה, אולי קצת יותר. יצורים עם שתי ידיים ושתי רגליים, שייקראו, לצורך המחקר, בני אדם. והם יתווכחו איך היצורים האלה נכחדו. האם היה זה בגלל אסון טבע שגרם לבצורת ואז היצורים אכלו אחד את השני? או שחייזרים שכלל לא קיימים הרגו אותם?

והמתנגדים של החוקרים שמצאו את השרידים יגידו שזו סתם המצאה. המצאה מטופשת, אם ירשו להם עמיתיהם המלומדים. כי לא יתכן שכדור הארץ קיים כל כך הרבה שנים, ובכלל, מגוחך לחשוב שיצורים עם מוח כזה קטן הצליחו לעשות את כל מה שאתם טוענים שהם עשו.

ויהיו גם סתם יצורים. לא לגמרי מדעיים. שינסו לדמיין איך בני האדם חיו. בלהקות? או כל אחד לבד? והאם הם אהבו את הילדים שלהם...

 

בעוד כמה טריליוני שנים, תעבור כאן חללית מתוחכמת ובה ישבו כמה מוחות סופר-טובים מגלקסיה רחוקה ומשגשגת. ובעזרת המכשירים המצויינים שלהם, הם יגלו שפעם, לפני טריליון ושבע מאות אלף וחמישים ושתיים שנה (בערך, עוד עובדים על התאריך המדוייק) הכלום הזה שהם גילו, היה כוכב. ולפי המרחק שלו מהכלום השני, קצת מימין, שהיה פעם שמש, ברור ששררו בו תנאים המאפשרים חיים. והם יגלו אולי מה קרה לכוכב הזה, ואיך כוח הבעירה שלו דעך. וכמה זמן לקח לו להזדקן ולהתכווץ...

ואולי כמה סופר-מוחות הומניים במיוחד יחשבו על החיים שאולי היו על הכלום הזה, שהיה כוכב. ובאיזה סוג של שפה הם דיברו. ומה הם עשו כשגילו (אם גילו) שהעולם שלהם עומד למות...

 

בעוד המון המון זמן. שאני אפילו לא יודעת לספור. נגיד, מחר בצהריים, תשב כאן ילדה אחת שתזכור שפעם, לפני המון זמן, אתמול כנראה, ישבה כאן ילדה די דומה לה, שחשבה מחשבות כאלה, קצת פסימיות. והיא לא תבין מה גרם לילדה ההיא לחשוב כך...