מבוקר עד ערב בשקעת החמה
זלזלי תלוי על סף האשנב בדממה
השאלהו רעי רואה אתה מה ?
והוא לי יען במשובה
רואה אני גברתך שבה
שפתיה דובבות כחוה
ועניה יוקדות כלהבה
בחיקה זר פרחים
בבטנה אפרוחים
פניה בחינה מרוחים
אחריה משתרכים האורחים
קרן אור קודקודה
עניה כלות לדודה
בכלבה היא רודה
מהלכת כאילו אין אורחים - לבדה .
לא גמר לדבר והנה בא הרוח
ונשב בפניו כנשוב המפוח
מבעד אשנבי הזלזל שלוח
ואומר לו מה פה יצאת לשוח?
רצה הזלזל לענות
התכסו השמיים עבים
פתח את פיו בקול ענות
הטיחו בו גשמים
נותר רועד זלזל
בלשונו שגורה
אמרת חז"ל
מאשפות ירים הדל.
והאשנב גבוה כשמי רום
ודרכו החמה מאירה היקום
וטווה בעדנה פרוכת רקום
מכסה לשכינה
ובנתיים מחכה השכינה
בערגה צפונה כפנינה
בין ערפילים ונוגות אור
מקבצת ניצוצות ומזור
ושירה העצוב מרנין / לכל סב ונין .
ופעמים תהא מבצבצת בין השיטין
ואתם אם בעתות הקרה והקרח
ואדוות ופלגים וגלדי נשאים וריח
כנסתם עלים כפתור ופרח
חיו וחיו זלזל המתנגן כסרח
