ראיתים עוברים בעיניים כבויות
שקועות עמוק בגולגולותיהם
אמרתי להם:" הביטו "
אוזניהם היו חרשות.
ואת התקשיבי? האוזנייך כרויות?
האם יש לך לב ועיניים לראות?
את אפרות העולם את קדרות העולם
את הציפורים המחייכות?
אכן כן, ציפור יש, מחייכת
אך היא עיוורת וחרשת
ומקורה שבור.
נקרוה הציפורים
תלשו את נוצותיה
הפורחות בשלל גוונים.
גם אוזני היו פעם אטומות
ועניי ´זוג עיניים´ מתות, כבויות
שקועות עמוק בגולגולתי
אך זיק היה לי בלבבי
והזיק זהו אותו זיק יהודי
השמור ´מימי קדם´ באותיות אלף בית
שקרן מאור פניו של משה
בהורידו הלוחות ובשוברם.
ובשברו הלוחות לרסיסים
כמעט ניטל הזיק מעיניו
אך שמר עליו אור פניו
ולא יכלו הבט בו- הכבויים
ומאז בא ´הזיק´ הזה אל עיניי
כל מקום אשר בו נחו- פרח
וגם ברגעי ייאוש וצלמוות
חיות עני, ´כי חיות הנה´.
בעני דולק האור- הדרור
זיק תמידי לא כבות
ואת אם עניים פקחת
שמא... שמא ענייך כביות?!
שמא את מתהלכת עם עוברים ושבים
הצחוק מרחף על שפתייך... לא צחוק בוז הוא?
ואוזנייך הנוהות אחר פעמונים
שמא הלכו אחר מקסם שווא?
והשושנה זו אשר תפארתך עלייה
אותה טפחת ביום ובלילה
וזרית עלייה מאור כוכבים
האם לא בגדה בך בקוציה?
או שמא השרת הקוצים
והזת עלייה מי ורדים
ובנובלה? הלא צבעת אותה
באור דמדומי השקעה?!
אני יודע משקפיים יש
אומרים משקפיים ורודות
שם מטחי יריות נראים
כזריקות סוכריות.
המבינה את? הרואה את?
השמעת פי אלייך דיבר?
החשת את ´הזיק´ אשר מלבבי
ללבבך עובר?
הלא ענייך צללו תוך עני
את ראית אותו.. שם מרצד.
ומקום אשר שם נחו....
הי הי...אי הן העניים?!
