מזה כמה ימים לא נפגשנו
אני וידידי
נשמתי שוטטה בין מכרים חדשים
ומפעם לפעם
שלחה עלי ירוקים רעננים לגעת
בנשמתו. המרחק היה יער לבד.
כשטעיתי בשבילי היער הלא מסומנים
שמעתי רוח כסופה ודב חבקני מאחור
והדפני עד קרחת. זה היה ידידי.
לחייו היו מפוחיות ומגרונו בקעה חצוצרה
משוחח עם קופונים ותוכונים ראיתיו
בא ונעלם ואחריו עדת גמדים.
אם בקרחת היער חשתי עלבון מה;
שפתוח לשמים תכולים ונבוכים מבושה,
הרי שמאחורי שיח רמוס
נראו לי השמים אחרים וקרחיים
וקרחת היער עמוקה מכל.
אני וידידי.
עיוורים לידידות צבעונית
חרשים לרעות התוכונים
ואילמים לתרועת הנפש...
כשידידי מחצרר ברמה לבי מתכווץ
אז הגמדים מתעוררים
וקרחת עגולה ממלאת את החלל
השמים שמי קרח והארץ קליפת אגוז.
לעיתים אני נזכר
כי יש ורואים קולות וברקים בעיניים
ויש שהחיבוק מוחשי ושרירי,
אך יש ודווקא מתוך המרחק המבדיל
ומתוך לחיצת ידיים אחרות
צומח יער תפוחים ומפוחיות נושבות בו
יער צבי או יער עופר
ומתוך בריחה נדמה לי
צומחת הברכה
ומנשמתי מבצבץ עלה כסף
עלה נוסף של ידידות.
תגובות