אלי, בעת הזאת, מתנדנדים
זה מול זה, יש לי וידוי נורא,
אולי על הקרוסלה האדומה
אפשר לדבר, מתוך סיבוב, מחזיקים ידיים ומושכים
את הגוף,
כשהעיר מטשטשת והרוח מתנקזת למעגל הפראי
אחרת הם ירצו
לקלף לי הפנים, שכבה אחר שכבה, לעשות
מעורי היפה מפרשים.
אל תסובב לי את הגב
הנה אסביר:
הם מתים מפחד, אין להם אומץ
להביט לך בעיניים, ככה, אני
ואתה במשחק, הם יעדיפו
לבעוט אותך לשמים
ואותי לקשור לסוסים דוהרים
עד שהדרך תמלא
כולי צלקות צורחות, והם ינוסו...
מותירים נבלה ודרך עקובה מדם-שר
אלי, הם ידאגו לפזר מלח.
אנא שוכן כרובים,.
אסור שאנשי העיר יסתכלו
עלינו ביחד מצחקים
השחר עולה
אתה עף לשחקים
רק בנבכי ספר,
תקרוץ לי, מבין האותיות
בהבהוב כחול זרחני
תגובות