ואולי אחרי העשן והאובך
והמשעולים הקשים והקמשונים
והטרסות ודובים כבדים ביערות
ואלף סיגרים שעשנם החונק הזה
אולי אחרי הסוף המאפיר והצפוף
ורעש פגזים מסדק בשמים
אחרי הפחם הכהה והנפט
והאש האדומה הזאת של השקיעה-
אולי,
אולי שקט
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שימו לב שהכותבת מאמינה באלוהים. כן, את מאמינה. בעצמך כתבת זאת. כי אם את מצפה שהשבת תרגש אותך סימן שהנקודת מוצא שלך היא של אמונה. הקביעה אין אלוהים היא סתם שלט מסחרי שלך. ואת לא מנומסת במיוחד. מה זה שבת את יודעת? מה היא אמורה לעשות לנו? למשל, מה את מקבלת כשאת מדליקה נרות? איזה שינוי את עוברת? או לחלופין- מה משתנה בך כשאת מבעירה אש בשבת? איזו עוצמה זאת ומה הסכנה שבגללה אסור? מה את אמורה לחוש? ויש לי עוד שאלה: מה כלכך כיף בלנשום? * * * [ליצירה]
- [ליצירה] חזק מאוד. מאוד מאוד. ושוב אני שואל את השאלה הניצחית - בבית השני, זה שיר או סיפור? רק סדר השורות הופך את זה לשיר? ומצד שני מאוד נהנתי לקרוא את זה כך. [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר ומוכרחים אסף לא הבינות אותי עד הסוף, אולי לא הייתי מספיק ברור. אומר זאת באפס מילים כמעט: "דָּמוֹ דּוֹהֵר לַשָּׁוְא בְּמֵיתָרִים" - לא!! "אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת בֵּטְהוֹבֵן לַאֲדוֹן עוֹלָם?" כן!! (זו מטרתנו) "מִלִּים בְּנוֹת אַלְמָוֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת" - שם שורר המוות. שירה ותורה אמיתיים הם בחומר, בנפש, בעולם הזה. השאלה היחידה היא איך?--- * אין כוונתי להתריס ולהכעיס ולעקור ולשרש אני מודע לעובדה קיימת, כואבת, בת שנות אלפיים. את הלשון החיו ככל האפשר - ממנה השירה. את התורה צריך וחובה(סוף-סוף)להחיות! * נ.ב הביטויים החרפים על התורה לא לחינם ב " " [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] שכוייח! ובכל זאת, וגם ברגעי הספק המחלחל (גם למאמין באל אחד, גם למאמין) יש בו באתאיסט המון עוצמה שאין הוא זקוק לפנות לגורם אחר מלבדו. כל השאר- היהודי, הפילוסוף, הנוצרי, וכו' יונקים בצורה כזאת או אחרת מאלוהים. [ליצירה]
- [ליצירה] אז - האם זה סימן לסוף כותב הסתרים? סתם סתם.. הרעיון ברור מאוד למרות הדרך המסובכת. אכן, עת מעשים וביתר שאת. רק נדמה לי שהכאב עוד טרי מדי, אבל הקריאה נכונה וטובה! אני משנן: "החזיקו חבלים, לשארית המחר קשרו קשרים, הנביטו הזרעים" סתם שאלה: האם הפנים אל פנים נקרא בעינך מעשים? האם יש לזה סיכוי או קצת תלוש מהמציאות וחלמאי.(למי שמאמין שמשאל הליכוד הוכרע בעקבות הפא"פ) [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד מאוד יפה, אם כי החרוזים לטעמי ילדותיים. הייתי שם אותה בשירי ילדים ואז היא הייתה אחת הטובות שם. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין מאוד זהירות שביר, מה אם ביקורת בונה? עמוד השידרה של העולם יבש, נוקשה, מנוון, חסר גמישות. הכותבת מזהה וכואבת, אבל היא לא משוחררת מאותה מציאות. על כן באה הפנייה ל "אתה" שכן דרכו היא מצליחה לחדור את קיר האדישות, לעיתים. בכוונה אין היא מפרטת את ה"רגשות" כי דברים כאלה מוטב להם שתיקות. בלי עמוד שידרה העולם אולי אינו יציב אך הוא זוכה בשיחרור, פורקן וחישה. עתה (חוזר למקורו) יוכל העולם לבנות את חוליותיו מחדש בעדינות וברגש אמיתי שאינו מתפוגג במהרה. שיר מרגש ועדין מאוד למי שעוד מסוגל להרגיש. [ליצירה]
- [ליצירה] שכחתי לומר: אתה מתכוון לונוס משם או לזו המפורסמת... זה יכול להיות גם בשיר ילדים. [ליצירה]
- [ליצירה] אם את שואלת אותי, אז דבר ראשון אני מעדיף על פני אלף דימויים ומילים מטשטשות, לתת את המשקל קודם כל על מסר ומומלץ שיהיה ברור. את זה עשית יפה ואפילו קצת יותר. "רוצה ששתי כיליותיי מעצמן ינבעו נהרות נהרות - ימים של תורה" "רוצה לעשות בדק בית פנימי בכל תא ותא בגופי ובמחשבותיי" "ולמצוא, בלי לנבור יותר מידיי ספר תורה בתוכי כדי לשכן שם טהרה" את ממשילה כאן מעולה ופשוט... לדעתי זה הכיוון. *********************** נדירים הם אלו שעשו תשובה מאהבה. האבות היו כאלה והגיעו למצוות מעצמם דרך זיהוי הערכי-אלוהות שבהם ויכולת יצירה ומימוש. אנחנו צריכים להגיע לערכים של האבות דרך העשייה המצוותית. בהצלחה [ליצירה]
תגובות