אשריהם של החיים בהווה
אני ראשי שלי שקוע בעתיד.
כמו קש במלוא
כובד משקלו הניצב
על הכוס.
בלילה אנוכי שותה בו קפה שחור
מנסה לנחש עתידות במשקע-
ליל כוכבים הנחפן לתוכי.
מתמזג עם החושך, הרוח, הקור
מטפס על גושי הרי חלמיש.
ארבע חלוקים בכיסי.
מכיפת ההר אנפצם
לארבע רוחות השמים
אבן ואות הויתה.
_
במצוות הצור
מלה ציפורה
את בנה הנולד- בצור.
בכך הרחיקה ראות
מבטיחה את גורלו
משמרת את תום הייסורים
והגחלת.
_
זו הייתה פרשיה יפה
פסוק שלי וכנגד פסוקה:
"בלי יותר מדי הרהורי דת"
נכנס יין, יצא סוד
והשתייה הייתה כדת.
מסרב להתפקח ראיתיה
שמה סוף פסוק:
_
עתה חברים אני למד
לחיות את ההווה
איני יורד לסוף עומקו
מתמול שילשום
השמש משחקת בי באורותיה
או סונוורתי מפנסי מכוניות.
בליל ירח אור ורוח
מצווה אני אחת!
לשתות את כוס התרעלה עד תום
והשתייה כדת.
תגובות