סבתא שלי שושנה
הוכתרה מדי שנה בשנה
למלכת היופי בצפון.
היא לא השתתפה בתחרות
אף לא נערכה הצבעה
הימים היו ימי האביב
השלג הפשיר בחרמון.
מעני סבתי היה מתמלט ניצוץ שביב
מה צהל! מה חביב!
מבשר כי: ´ הימים ימי האביב´
זקני צפת היו מודים
זקנם הלבן ´כסבא חרמון´ מאדים
כי יופי כזה של סבתי שושנה
לא נמדד ונחזה כבר שבעים שנה.
יושבות זקנות צפת
ורוח קודשו של האר"י מדובב משפתם
ידיהם היגעות מוחות זעה
ופניהן הטרוטות מתפלצות מקנאה
מדה קשישה חום לנכדה
והשמש חמה מטפסת מדדה.
" חום כזה לא היה כבר שבעים שנה
תשאלו שאול את סבתא שושנה "
מהנהנים הראשים, בכבדות מתייפחים
ומנגד עולה קלילה וזורחת..
פניה כפני החמה, צולבת כולם במבטה
שחוק קל בענייה אדמומית בלחייה
משתובבת כנערה!
היפה בנשים- שושנה.
_
ולסבתא שושנה אחות
נאה ויפה לא פחות
ויתרון אחד היה לה
היא ידעה ללכת מכות.
משוך והכה הך- תך!
כך היה מנהגה כל השנים
קמוץ אגרוף - הזעף פנים.
כל בני השכנים והסביבה
חטפו ממנה לפחות רבבה.
היא הייתה אומרת:
" עמוד תמיד על המשמרת
בנים אוהבים לחטוף חזק
הלום מהר הכה בזק "
קראו לה ´עדה´ שד משחת
הראתה לכל זרועה נחת
כמה מחזרים היו לה
היא נהגה בהם בסבלנות.
חילקה פנסים על ימין ועל שמאל
והם קרנו.. כמעט יצאו במחול.
היה יותר טוב כך, מלחטוף שבט לשונה
עקיצה שלה הייתה קטלנית טבולה נופת
צופים והרעל מפעפע ימים רבים...
אמרו שעדיף עקרב צהוב וקוברה.
ותבוא מענה הלשון האחת.. לא הספיקה
ותבוא השלישית ותכריע.
אך היא ידעה להתפייס. בעלת ´לב
זהב´ מטבעה ושונאת מריבות.
-
היה אחד בשכונה
נדבק אליה ככלב במלונה;
ג´ינג´י שמן ומסורבל.
גופו מלומד בעשרת מכותיה
אגרוף בשיניים
בעיטה בבטן רכה
נשיכות ( במקרים יוצאי דופן)
לא חסר לו. והוא בא שוב ושוב
מתדפק על דלתותיה כמו להכעיס
ומוצא עצמו מועף-
מכל המדרגות.
ויהי היום-
החליטה ´עדה´ ללמדו לקח עד אחרית
היא לא אמרה , אך ´ספק אם התפלל יותר שחרית´
היא נתנה כמו שלא נתנה מעולם
ארזי הלבנון רעדו, ובית הקברות הזדעזע
מעשה נקם ושולם.
הבל פיה; רוחות ברד טסות
ומכול עבר- חיות שדה נסות.
האדמה התחוחה התאבכה למסך
ובני השכנים והסביבה התקבצו בסך.
מני רקוד אברים, והוא הוטל לרצפה
חיוך מאוזן לאוזן ובוער שערו הכתום
והבגיר ובידע וחכמה הביט בה ברצינות ותום.
אז צלל לתהום נשיה, חשכה סביבו- אפלה טחובה
ונפל על אחד הקרשים מעולף ולא זוכר מאומה.
הבהילה אותו ´עדה´ בשתי ידיים חסונות לבית החולים
וישבה לצידו ימים ולילות, עד שהחלים.
מיני אז- מלמדת ´עדה´ מוסר לבנות
שיהיה ברור ולא יהיו אי הבנות
וכה שונה:
"לא כדי לתת לבנים יותר מדי מכות
אחרת הם לוכדים אתכן כבחכות.
והכי היזהרו מחכה מוזהבת
היא שקרית רמייה וכוזבת.
בקצה החכה חולש
נער פתי – שערו אש!
תגובות