בת השיר אבודה ונכלמת
משקרים בך צפנתי בעׁז
במבט צפעוני מרגלת
סלע-טרש מבצר או מעוז.
להשכין חלומות שערגתי
לעתות דמדומי כוסף יה
ולכדי מסכת שיר ארגתי
שודאי הוא נידון לכליה.
ומקצה העולם עד קצהו
בת השיר מבקשת תשובה
ועונה לה הלב מענהו
לא תכלי כי נצחך אהבה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בקרוב בפורום... לומר לך משהו - כתיבה על דברים כאלו לדעתי, פוגעת לא צנוע וחצופה. כיום התרגלנו לקדש את התועבות וכל גס רוח הופך לאומן. עלינו לדחות כתיבה כזו שפוגעת בקדושת המילים ומבדילה בין גסות המון מחורבנת( לפי הפרוש הלא המוני ) לבין רגש וגוון דק ואומנותי. בקרוב ב"ה אפתח על כך דיון בפורום... [ליצירה]
- [ליצירה] חלומי ....@.... [ליצירה]
- [ליצירה] מרבה דעת מרבה מכאוב. נ.ב. אולי אתה לא מתעלם מן הכאב, אלא אתה כותב אותו בכדי שלא ישכח? (וכמה שהכתב מתייבש מהר ודוהה, הוא לפחות נשאר קיים בספר חי לנצח) יש כאלה שכותבים עצמם לספר כריתות כדי לתת דרור לדמותם הכתובה. [ליצירה]
- [ליצירה] * .ץ * "Q" [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שהולך וחושף את עצמו בהדרגה כסויה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מלך השירים הקצרים שואל היכן הוא השיר הקצר? במיוחד אהבתי את 2 השורות האחרונות. המלצה שלי תכתוב " שלוש האחיות" במקום מספר... זה יותר נעים יפה ומתאים לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים? [רק הילדים המתים צרמו לי שם..] אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] הרב פרידמן.. ממי ספגת מטר וזעף? אל תגיד לי שכאן באתר. זה לא יכול להיות. בכל אופן אתה מוזמן לצעוד איתי תחת מטריה אחת. נדמה לי שהיא מחוררת. למה נדמה? אני פשוט התרגלתי כבר לכל הגשמים והפסקתי לחוש בהם. ולמגיב עם השם הלועזי גם אתה מוזמן רק שזה לא טרמפ', אלא צעידה יחדיו. אם בגיהנום כותבים שירים, אז זה מקום לא רע בכלל, ודי סמפטי. ובכלל כשיום אחד ימאס לי ממילים אני יעבור לציור. ומה איכפת לי אם זה פה או שם? לסיום- בעז עזב! מה אתה אומר כבודו הרב!? [ליצירה]
- [ליצירה] על החלק הראשון. האנשים שבאים כדי שילד יבקש עבורם כנראה אינם מודעים למאמצי העל והסערה המתחוללת בתוכו. שתפילתו היא עשויה ממנו ממש. (נו, ילד, היית צריך לבקש דינר כנהוג) בכל זאת התפילה לא עשויה ממנו לגמרי, לבד. יש כאן עם הילד את האל, והם כשני אוהבים שקורעים אותם זה מזה בכוח בעוד הם נאחזים במה שאפשר; בצעקות לחדור את הסערה ובעצים שמחברים בין שמים לארץ. אם ב וְהָיְתָה תְּפִלָּתִי אֲנִי וֵאלֹהַי היה זה תיאור של התפילה בלבד שהיא שְׁנֵי צְלָלִים צוֹעֲקִים הרי בסופו מתברר שהוא והתפילה חד הם, ואת מחירה עליו לשלם. אמנם ישנה תשורת וְהָיִיתִי אֲנִי עָשׂוּי, אך מה רב המחיר קְרָאִים קְרָאִים לַשָּׁמַיִם. רפרפתי על ההמשך ועשה עלי רושם שהקשר עם האל הולך ומתרחק. בכל אופן משתנה. בכל מקרה מורכב ודורש עיון. נ.ב בחלק ה' : אַךְ אֶת הַכֵּלִים השְּׁבוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִי יְרַפֵּא. השאלה נזרקה לחלל.. ברשותך, לעניות דעתי, כל עוד נתייחס אל עצמנו כאל כלים נשאר שבורים. העט שלי מנסה לחכות "עצים תשושים" והדיו מזיע ממנו מרוב מאמץ ותענוג. תודה לך, בעז [ליצירה]
תגובות