[ליצירה]
חזרתי. הסיפור מעולה, זורם, שנון וכיפי.
הכי אהבתי, שזו לא רק בדיחה על חשבון המושגים בסטטיסטיקה, אלא שיש בסיפור תוכן מעבר, ורעיון מעניין ומעורר מחשבה באמת.
מקסים.
[ליצירה]
גם בי השיר נגע בלב...ועטף אותי בזכרונות,בכאב ועצב.
ביום בו האדם נאסף אל עמיו וא-לוהיו בהשלמה...זה היום שבו יכול הוא וכולם לומר שאותם חיים, אותם נשימות קטנות היו שוות!!!
[ליצירה]
מענין
ההרגשה הזאת מוכרת אני חושבת להרבה אנשים
מצד אחד אתה בחוץ , אבל עדיין לא יכול להתנתק.
משהו בכל זאת מושך אותך בחזרה..
[ליצירה]
[ליצירה]
מקסים רן,
נושא העקביות וההתמדה, לא חשוב לכמה זמן, אבל להתמיד. מזכיר לי את "ימי שמש" של שלמה טנאי...
עוד פגישה אחת עם השקט, ו...געגוע
כּנרת, ממשיכה לנוע
גלים גלים..
[ליצירה]
תום הילדות מול התפכחות המבוגרים.
אבל כמו שאתה אומר, החיים נראים בצבע שאנו בוחרים לצבוע אותם. אמא שלי למשל, הגיעה אלי לביקור במקום בו שרתתי, ובלי להתבלבל התישבה על הנדנדה שהיתה שם, והופ קדימה אחורה, קדימה אחורה, כזותי אמא צעירה, אתה רואה,
אז תן לגן השעשועים לשחק איתך עוד קצת, למה לבחור להפרד ממנו כל כך מהר. ובתור אבא, תמיד תקפוץ שם ותטפס עם ילדיך, תראה זה ממש כיף.
ושיהיו לך ימים מלאי עליצות.
[ליצירה]
---
אבל אני לא נוהג, חס ושלום!
פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2.
ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם.
רן,
אחד שאוהב את כביש 6,
וששמח שגרם לחיוכים.
[ליצירה]
---
ה'תכסי גם את המרפק' הפך את הצניעות למין מוסכמה חברתית, חיצונית, שמשטיחה רצונות אחרים. העיקר ליידי, שתשבי בצד ותהיי צנועה.
ההכנסה של המרפק פוגעת, לדעתי, באמירה של המונולוג.
מי זה בעלה של הרב נעמי שפירא?
מסופר על הבעל שם-טוב שהקפיד להתפלל במקום שבו התפללו גם נשים. מנגד, על הגר"א מסופר שכשנשארו אבנים לאחר בנייית בית-הכנסת, הורה לסתום באמצעותן את עזרת נשים. מותר לבחור את הגישה הנראית לנו, ודי ברור מה היא..
טל רעות - ופעם לגברים לא היה המוסר הטבעי הזה, ולכן היו צריכים את הלימוד? הלימוד מהווה רק צורך פונקציונאלי למען עידון?
ביום-כיפור בפתח תקווה הבנות רקדו, אם אני זוכר טוב. גם בפולין, בטמפל.
התפללנו גם מנחה באותו חדר עם בנות אולפנא, הבנים מקדימה והבנות מאחורי התיבה (זה היה בשעת הדחק).
נשים אכן היו די בורות, נראה לי, במציאות שלא איפשרה להן להתפתל ולא היו בה כלים שנועדו להקל על החיים של עקרת-הבית. היה שיעבוד גדול מאוד לבית.
יאיר - אם היא דמות תורנית היא לא צריכה תואר להתהדר בו? מה האמירה הזו בדיוק? מהיכן היא נובעת?
אישית - אני לא אוהב היפרדות של נשים ממעמד התפילה והקמת מעמד שכולו על טהרת הנשיות.
[ליצירה]
כשאני לוחץ על כותרת התגובה
עולות כל מיני כותרות שכתבתי, אבל שום כותרת לא מתאימה לזה.
כשאתה נמצא במצב מסויים ולא יכול לשנות אותו, אתה יכול להיות אופטימי ולהיות פסימי.
ככה זה כשיש פקק, כשיש בגרות מחר ואין כח וכו'.
ותמיד יותר טוב להיות אופטימי - כי הפסימיות סתם פוגעת.
ובבחורה הזאת, למרות הכל, יש ניצנים של אופטימיות.
(והערה: שתים-עשרה שנים, לא שנים-עשר.. לפעמים אנחנו צוחקים על טעויות כאלה:)