בס"ד יום ראשון כ"ג בשבט ה'תשס"ד  לכל מקום אשר אני הולך רגלי מתנתקות מן הכח ופועלות כמאגר בלתי-נלאה של צעדים כמאגר בלתי-נלאה חסר-פחדים (ויש שישאו את מנורת התמיד על כפיים כתרים אחר איילות שלוחות בשדות שנודדות כמו נוצה שעפה ברוח בקלילות טבעית, ובורחות מנושאי מנורת התמיד המכבידה על נושאיה תמיד) רגלי הן שני גפרורים דקים שמאירים את תוכי שמבעירים את תוכי ששורפים אותי. אני הולך לארץ ישראל ונתפס ונכבל ומהלל. ---       (מצאתי את זה כתוב בחדר, תוך כדי הניקיון לפסח)