החיים זורמים לי בקצב מהיר
לא עוצרים, גלים ששוצפים
וכיוון שאיני אדם כה זהיר
עמוסים הם לרוב ומאוד מעייפים
לו רק היה אגם קטן של לא-זמן,
מקום שאינו מקום בו אוכל להפיס רגלי
הייתי הולך וטובל בו ברוגע
אחר-כך חוזר אל זרם חיי.
[ליצירה]
---
שמואל יקר.
באמת שאין לי משהו אישי נגדך, ואני ממש לא רוצה לעצבן אותך.
רק שמאוד מאוד מאוד מאוד חורה לי ומפריע לי שאתה משווה בשירך, ואפילו בצורה מתוחכת ככל שתהיה, את המדינה הקדושה שלנו, המדינה ששנינו גדלנו בה וחיים בה וחבים לה המון, ראשית צמיחת גאולתנו, לבית-בושת.
מדינה היא כמו דף חלק, ואתה מכניס בה את התוכן. אם המצב דפוק והממשלה של היום מושחתת, ויש עוני ופיגועים ושנאת חינם והכל רע רע רע עד אין קץ,
זה לא אומר שהמדינה דפוקה.
וככה, בשירים שמשווים אותה לבית-בושת, לא נשפר אותה.
[ליצירה]
--
אז מה התהליך שעובר על הדובר בשיר?
הוא נע מחוסר הסכמה לתופעה להבנה שהתופעה היא אהבה, ואולי חזרה בו מעמדותיו הקודמות (ה'עדיין') מרמז על כך.
ייתכן שכוונת המחבר לא היתה לדבר על הומוסקסואליות, אבל הדבר נראה באופן מאוד ברור. עכשיו, באמת יכול להיות שהיתה שם אהבה, אף-אחד לא אומר שלא -
אבל זה אסור.
ובתהליך הזה, שנע מחוסר הסכמה להבנה, אין שום-דבר טוב, אין שום-דבר מפרה. טעות גדולה.
וילדה בין זמנים, הדחייה של ההומוסקוסאליות לא נובעת מסיבות אגואיסטיות (זה מגעיל) אלא מציווי תורני. גם שחיטה זה דבר מגעיל.
תגובות