[ליצירה]
---
אתם לא מבינים אותי.
לא יכולתי לתת לזה להמשיך להיות חלק ממני, לא הרגשתי שלם. אהבתי את הכתיבה בזה כל-כך, זה לקח כוחות נפשיים רבים ממני - כוחות נפש רבים השקעתי במשהו שסותר את השקפת העולם שלי, השקפת העולם הנכונה, בתסריט, שלמרות שעבדתי עליו הרבה ולא התפשרתי על רמתו, ברמתו הערכית היה חסר-דת.
אז מחקתי, ניתקתי את עצמי מזה. ויש מדי-פעם בפנים הרהורי געגוע, לכתיבה, למחשבות בלילה על לאן מפלסים את הדמויות ובאיזה קצב העלילה תתקדם, ואיך ייגמר הפרק,
אבל אני שלם יותר, יותר אמיתי עם עצמי, יותר לא מתפשר
מבינים?
[ליצירה]
---
זה לא עניין של האשמות. אתה פשוט הבאת אותם כטיעון, ואני אמרתי שאם נקודת המוצא היא כשלנו, תומכי ישיבת כל היהודים בארץ-ישראל, אז הם היו לא בסדר.
בכל מקרה, בהקשר לקטע --->
אתה מממש, חי, חווה, את היהדות שלך בצורה יותר שלמה בארץ ישראל, ועוד יותר כשיש בה מדינה יהודית, ברוך ה'.
תגובות