[ליצירה]
---
נוסטלגי.
ולמען האמת, חיפשתי יצירה עם נקניקיות (מעשים של אחרישתיים בלילה), ודימוי הכרית לנקניקיה קצת.... מממ... דחה אותי.
ד"א, על כל כרית יש המון חרקים קטנים, קרדיות המיטה, שאוכלות את העור המת הנושר מאיתנו. כמו פשפשים, על כל כרית.
שינה עריבה.
(כדאי לעשות הגהה)
[ליצירה]
---
אבל אני לא נוהג, חס ושלום!
פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2.
ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם.
רן,
אחד שאוהב את כביש 6,
וששמח שגרם לחיוכים.
[ליצירה]
---
בטח יש משמעות לכך שלשיר קוראים איפה אלוקים, אבל בסופו כתבת איפה א-לוהים.
בהתחלה חשבתי שקראתי את זה כאיפה הייתי, ואז זה נראה מאוד יפה, המתבונן מכיר בכך שהטעות בו, אבל גם ככה זה טוב.
[ליצירה]
עדי, הבהרה...
(אמנם כתבתי את זה בפורום, אבל שזה יהיה גם פה)
הסיפור לא אמיתי ומומצא, אבל כתבתי אותו על המציאות שאני מכיר, ואלו הדברים האמיתיים בו-
בוני הכלב שלי, האישה הארגנטנאית זעופת הפנים עם כלב הרוטווילר, השיחה שניסיתי לנהל איתה (במציאות היא היתה הרבה יותר קצרה), החבר שלי עם המילון והשכנה שלו, ו...
אולי קצת מהאופי שלי, שהכנסתי לערן.
[ליצירה]
---
אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי.
זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים.
[ליצירה]
----
הפ הפ! למה תוקפנות!
אפשר ולגיטימי לדון על שיר.
ונכון ששיר הוא כמו תמונה ומבטא משהו שעשוי להיות זמני (כתבתי פעם שיר עצוב, שמתי פה, ואז הורדתי, כי אני לא רוצה לקבע את העצב), אבל אפשר לדבר על זה.
רן, שעכשיו מבין מי זה אדם צחי.
תגובות