אין צורך במנורות בצידי הדרך
אם הדרך עצמה אינה חשוכה.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מצא חן בעיני. בעיקר עם ההקשר של הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, אז אתה אומר ש... אין צורך ב'בנות-שמחם'??? (סתם, בדיחה תפלה...) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל הדרך עצמה אינה חשוכה כאשר יש מנורות בצדי הדרך או אור חיצוני אחר. (מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים). [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל כשיש אור כללי, שנכלל בכל התחומים, שאי-אפשר להימלט ממנו, שמכוון, אין צורך בכל מיני מנורות קטנות. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד הגדרה מושלמת, רק שאלה:האם זהו מצב תלוי,או שמא הדרך תמיד מוארת רק יש עליות וירידות ומישור? [ליצירה]
- [ליצירה] -- תלוי, נראה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מרגיש ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- יש סיבה שכתבת 'כשאת בביתי' ולא 'כשאת בבית'? [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה רבה. אין צורך באיחולי רפואה שלמה, זו לא מחלה. אני קצת רגיש לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. הרבה פעמים בלילה עולות כל מיני מחשבות כתיבה, בשקט הזה, אבל יש דברים שקשה להעביר למילים, והם נשארים בדרגת 'אדים' בים היצירתיות שחלקו נובע וחלקו לא. אני אישית ישן מדי פעם עם המחברת והעט מתחת למזרן, וכותב בעיקר בלילה (או מחבר בעיקר בלילה). [ליצירה]
- [ליצירה] --- מר קלקלייהו! וואו, איזה יופי. מר קלקליהו. גררררר. אני עייף מדי. עייף מדי. עייף מדי. לילה טוב, מר שמואל קלקליהו [ליצירה]
- [ליצירה] --- 'עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה נהיה גדולים' ריתמיקה. איזו תקופה יפה היה הגן... ועכשיו אני אקרא שוב ==== אבל היא אישה די מסכנה, הגננת הזאת, שאיבדה המון תקוות בחיים שלה. גם הצחיק וגם העציב. יפה, מאוד יפה. <יש כמה קטעים שהייתי מוותר עליהם> [ליצירה]
- [ליצירה] --- בדיוק! [ליצירה]
- [ליצירה] --- לאסתר שטרן. קודם כל, תודה על המשוב. היצירה הזאת, באופן ספציפי, היא ביטוי לרגשות שלי בליל ט"ו באב. יש איזו מין סקאלה כזאת - בקצה האחד הגישה שאומרת שברגע שיצרת משהו, הוא עומד בפני עצמו וכל אחד יכול להסתכל עליו על פי ראות עיניו ולראות בו כרצונו (מודל פיסק בתקשורת, למשל), ובצד השני הגישה שאומרת שהיוצר קובע את משמעות היצירה ויש לנסות להתכוון לכוונה שלו (המוען דומיננטי). --- עדי, למשל, יודעת על מה נכתב השיר, ובמידה מסויימת היא הגורם לכתיבתו (אם כי הוא עליה). השיר הוא בדיוק התחושות שלי - גם הידיעה שהיא מביטה לעברו ומנחמת את לבי. קיטש זה מן הסתם מתקתק ומוכר, אבל כאן לא כתבתי יצירה במנותק מחיי, אלא כתבתי על רגשותי ממש. לדעתי, גם כתיבה שמודעת לעצמה, כתיבה מבוקרת מחד גיסא, וכתיבה אמיתית ביותר שנובעת ממעמקי הלב, יכולות לסתור אחת את השנייה. השיר הזה נכתב בשטף, כלומר כמעט ללא ביקורת על המשקל, החריזה, שיבוץ המילים והמימיקה, ולכן (על-אף שזה לא מחייב) הוא יותר אמיתי. אלו הרגשות שלי. אם בהסתכלות על היצירה כמנותקת מעולמי את רואה את זה כקיטשי - זה בסדר, לגיטימי, ואני מקבל. אם את מסתכלת על הכל, וכדי לראות עוד - שירים קודמים שלי בנושא, כמו מראך בחלום, שגם בו יש שורה כזאת, אני חושב שתראי את זה בצורה יותר מעמיקה. בברכה, רן. :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם אני יודע... [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה לא בלבול. אך אי-אפשר לחיות בגישה שמקבלת בהבנה ובהשלמה את הטעויות מכיוון שהכל לטובה. זה שייך לאידיאה של הדברים, אך לא לביצועם המעשי. [ליצירה]
תגובות