ברחובנו הצר גר אדם אחד מוזר הוא יוצא לרחוב ולא נועל דבר. סנדליו, אם ישנן, מוחזקות בידיו, וחופשי על הכביש צועדות שתי רגליו. והוא חלום אחד נוצר לו בלבבו, שהם יבינו כבר שזהו נתיבו, ללא נעל לרגליו, כי כך אלו הם חייו. והוא יושב ומתפלל לו, הוא יחף, וככה זה עוזר לו, אנשים באים ומעירים לו, הם חושבים שזה לא במקום.       *החתום בזאת חיבר את הקטע הנ"ל בראשו, בשעה שחזר מתפילת ערבית ושתי סנדליו מונחות בידו.