עוד קשה, ארוכה ורבה היא הדרך, עוד רחוק יעדי כרחוק ים ממדבר, עוד תפילה אחת אחרונה לעת ערב, כשעודני הגולם ועוד לא פרפר. עוד שנייה שוב עוברת, פיסות זמן חופסת, עוד לא בכיתי, חנוק לי בגרון. עוד תהיה לי, אז, אהבה לא הורסת, עוד זיק של סלידה מתכנס בארון. (כחייל ראשון ואחרון) עוד כוחי במותניי, עצור ומנוע כלבה רותחת בעודה מחכה בלועו של ההר מפנה מבטי, אך אינני כנוע, שם דלת נפתחת ; אני שט על הזמן ואינני נזהר. ממה שבאמצע הדרך לעצמו מפריע כשאגיע לשם אפרוש את כנפיי, בינתיים מדלג מעל כבתוך צריח, במלחמה הזו לא צלחו כוחותיי.