אין קיצורי-דרך
אל קיצורי הדרך.
(נכתב בדרך למחלף ניצני עוז, בשעה ששם התחיל הכביש)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חכם... שנון... ***** [ליצירה]
- [ליצירה] ולפעמים זה גם ממש מסובך להגיע אל הדרך שאמורה לפתור את כל ההסתבכויות. עושים רונדלים ומבזבזים את הזמן כדי למצוא את הכניסה אל הכביש שאמור לחסוך את הזמן היקר שלא יתבזבז... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד! [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל אני לא נוהג, חס ושלום! פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2. ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם. רן, אחד שאוהב את כביש 6, וששמח שגרם לחיוכים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא, אני בכלל לא נוהג! לא לומד נהיגה, לא זקוק לרישיון עכשיו. יש קטע נעים בכביש אחת, שהמנורות נראות כמו מסלול של רכבת הרים, בעלייתן וירידתן עם תוואי הכביש מעלה ומטה. דווקא תהיתי פעם כמה עלתה כל מנורה בכביש 6. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ונראה לי, שיש דברים שאפשר לכתוב בצורה יותר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כלומר, כל החיזיון שמופיע לאורך השיר מתרחש כשהעיניים העצומות, כשלא רואים את המציאות הגלויה. והצעקה העצומה מחזירה למציאות, אולי מנתקת. יש בה סיום טוב, או שבירה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- כמעט שנה שעברה, והיום במקום שמונה אפשר לכתוב שנים-עשר. היום גיליתי. 57 קילו! איזה כיף להשמין! [ליצירה]
- [ליצירה] המסר כאן מאוד חשוב ונכון, אבל... משום מה יש כאן גם קיטלוג, של הומניסטים, פלורליסטים ושונאי הכללות, כשונאי חרדים, כשמאלנים. כאילו הומניסט זה מילה גסה. ואני כל אלו, ואדם דתי שלא שייך לקבוצה שמשתמע שהיא הדברים האלו. וגם ההגדרה של אומנות כבטלה לא מצאה חן בעיני. לא צריך לפסול משהו אחר כדי לבטל את פסילתו של משהו אחד. וכתמיכה: יש הרבה רע בגישה החרדית, אבל צריך למצוא את הטוב ולהעלות אותו, ואת זה עושים רק ע"י אהבה, פגישות, שיתוף פעולה, שמחה ואור. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שמואל יקר. באמת שאין לי משהו אישי נגדך, ואני ממש לא רוצה לעצבן אותך. רק שמאוד מאוד מאוד מאוד חורה לי ומפריע לי שאתה משווה בשירך, ואפילו בצורה מתוחכת ככל שתהיה, את המדינה הקדושה שלנו, המדינה ששנינו גדלנו בה וחיים בה וחבים לה המון, ראשית צמיחת גאולתנו, לבית-בושת. מדינה היא כמו דף חלק, ואתה מכניס בה את התוכן. אם המצב דפוק והממשלה של היום מושחתת, ויש עוני ופיגועים ושנאת חינם והכל רע רע רע עד אין קץ, זה לא אומר שהמדינה דפוקה. וככה, בשירים שמשווים אותה לבית-בושת, לא נשפר אותה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ד'מתא? [ליצירה]
- [ליצירה] היי, זה יפה... אפשר להעביר על הדבר הזה תוכנית. "כשהנשמה מאירה...." כתבתי על זה הרבה להרבה אנשים. שמחה עוזרת להביא את הטוב ולהבין, או לקבל, את הרע. (רק חבל שאחד המסרים היה להיותפסיבי ולא לנסות לשנות) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל חתלתול, אין דבר כזה מניין נשים. זה מונח שגוי. [ליצירה]
- [ליצירה] -- אז מה התהליך שעובר על הדובר בשיר? הוא נע מחוסר הסכמה לתופעה להבנה שהתופעה היא אהבה, ואולי חזרה בו מעמדותיו הקודמות (ה'עדיין') מרמז על כך. ייתכן שכוונת המחבר לא היתה לדבר על הומוסקסואליות, אבל הדבר נראה באופן מאוד ברור. עכשיו, באמת יכול להיות שהיתה שם אהבה, אף-אחד לא אומר שלא - אבל זה אסור. ובתהליך הזה, שנע מחוסר הסכמה להבנה, אין שום-דבר טוב, אין שום-דבר מפרה. טעות גדולה. וילדה בין זמנים, הדחייה של ההומוסקוסאליות לא נובעת מסיבות אגואיסטיות (זה מגעיל) אלא מציווי תורני. גם שחיטה זה דבר מגעיל. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מאוד אהבתי את הפיסקה הראשונה. באמת צריך דבר כזה. (בייחוד אחרי חוסר שינה) אפילו כתבתי על זה פעם שיר, שאני הולך לקרוא עכשיו כי נזכרתי בו. ואולי המטען הזה הוא טיול עם שירה וניגונים? [ליצירה]
תגובות