אין קיצורי-דרך
אל קיצורי הדרך.
(נכתב בדרך למחלף ניצני עוז, בשעה ששם התחיל הכביש)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חכם... שנון... ***** [ליצירה]
- [ליצירה] ולפעמים זה גם ממש מסובך להגיע אל הדרך שאמורה לפתור את כל ההסתבכויות. עושים רונדלים ומבזבזים את הזמן כדי למצוא את הכניסה אל הכביש שאמור לחסוך את הזמן היקר שלא יתבזבז... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד! [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל אני לא נוהג, חס ושלום! פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2. ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם. רן, אחד שאוהב את כביש 6, וששמח שגרם לחיוכים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא, אני בכלל לא נוהג! לא לומד נהיגה, לא זקוק לרישיון עכשיו. יש קטע נעים בכביש אחת, שהמנורות נראות כמו מסלול של רכבת הרים, בעלייתן וירידתן עם תוואי הכביש מעלה ומטה. דווקא תהיתי פעם כמה עלתה כל מנורה בכביש 6. [ליצירה]
- [ליצירה] --- השיר כתוב טוב (על-אף שלא הייתי מפרסם אותו ללא נקודות עידוד). רק השם שלו, מופשט מדי, מנותק מדי... [ליצירה]
- [ליצירה] --- ואני שמעתי על מישהי שהיתה בפולין והמשלחת שלה קבעה עם קבוצה מישיבה תיכונית בבית-כנסת, שלא הגיעה, ולכן רבני הקבוצה התפללו בעצימת עיניים בקידמת בית-הכנסת. וזה שאמרת שיש דעות, משמע שיש גם דעות שמותר. לי אין מושג בעניין, פשוט אם התפללנו כך כשהיו ארבעה רבנים במשלחת, כנראה שלדעתם זה אפשרי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מאוד משמעותי, לדעתי [ליצירה]
- [ליצירה] אינדיבדיאוליזם! יחי האינדיבדואליזם! לא לשים על שום נורמה! [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ הרהור מסויים שעלה בי, גרם לי לתהות מה ההבדל בין הקבוצה של שורש 2 לקבוצה של פאי, אם לשניהם יש מאפיינים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- חמוד מאוד. מחייך. כלנית, קצת רמה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שמי עתידם קודרים, לא קודר. שמיים זה רבים! באמת פירסמו את יצירותיך באנטארטיקה? [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם--- ה"פזילה" הצידה זו זכותך כמובן, בתור בעל האתר. אבל היא ממש צרמה לי אישית. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא מזלזל בדעה שלך... התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה, היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי. בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה. אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים. תנועות, יחד יחד יחד יחד. דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת. ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים. פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה. יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו. (אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי. מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:) [ליצירה]
- [ליצירה] --- בהחלט, מדהים. [ליצירה]
תגובות