צללים, אפילו החשוכים והאפלים ביותר, קיימים רק במקום שבו יש אור.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אדיר. מאיפה הבאת את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- מהלב. תודה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מזכיר את "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". יש לך עמדה לגבי "בורא חושך"? החושך הוא מציאות בפני עצמו, או רק העדר אור? [ליצירה]
- [ליצירה] --- לחושך, לרע, אין קיום בפני עצמו. במקום שאין בו טוב, אור, יש רע. אין רע מוחלט, ובכל אחד יש נקודות טובות. וסבל הרבה פעמים הוא תגובה שלנו למצבים, שאם היתה להם תגובה אחרת לא היה משתנה דבר, מלבד הרגשתינו היותר טובה. כתבתי את זה בעקבות מאורע מסויים, כדי לחזק את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה אתה עושה עם "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", או "יוצר אור ובורא חושך" (שלא לדבר על "בורא רע")? [ליצירה]
- [ליצירה] --- הרע מגיע כשיש חוסר מודעות. אם למשל חבורת נערים מתעללת בחתולה, הם פשוט לא עוצרים לרגע לחשוב. עבדי זמן. אנשים לא נולדים רעים. רע זה כוחות הרע, זה הרצון לעבוד את עצמך ולא את ה', אבל הוא מאוד חיצוני. אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. [ליצירה]
- [ליצירה] צודק מעולם לא חשבתי על זה ... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל מילה. וזה בהחלט מעודד לחיות בראייה כזו. אגב - זה מופיע בצורה דומה מאוד גם בשיר של רונית שחר: "אל תשכח שזה האור שמטיל את הצל". ולגבי "יוצר אור ובורא חושך" וכו' - התורה נכתבה לאדם. כמו שכתוב "ויחר אף ה'" וכו' - שזה ברור שאי-אפשר להגיד שלה' יש גוף. לכן לדעתי זה גם נכתב כך. ה' יצר את האפשרות לצימצום של האור, והאדם תופס זאת כחושך, בדיוק כמו שצבע שחור הוא בעצם בכלל לא צבע אע"פ שאנחנו תופסים אותו ככזה. "ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך" זה פשוט להגיד את זה בצורה שהאדם מסוגל לתפוס. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך. להוסיף אור וטוב... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה פששששששששש אתה עוד תהיה המשורר הלאומי.... [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה גם קטע שראוי לזכור. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה יפה, יפה, יפה. האינדיבידואליסט. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אהבתי את העובדה שהוא רוצה משיכה למטעמי גופה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה באמת שיר טוב. ורעיון מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ..... היי, מישהו דיבר על יחפים? ------------------------------ (מאז יום שני, יום הטיול בשומרון וסיבוב השערים, אני עמוס במחשבות) אוהב את האידאלים, את ההקרבה של נוחות החיים למען ארץ ישראל, גם אם לפעמים יש מעין תפיסת טרמפ על האידיאלים. לא רואה פסול באמירה 'תראה, הנה ערבי.' רואה פסול ופגם מוסרי בריקודי נקמה עם סכינים ונשק ובשירי נקמה (זה עושה לי בחילה ומדכא אותי) יוני, התגובה שלך דמגוגית. ברור שאיכפת לה (ולי) מאחינו יותר מהערבים. המחאה שלה (אם הבנתי טוב) היתה נגד היחס לערבי, שאם לא היה כך, לא היה נגרע דבר מהיהודים (ולכן לא מדובר בהשוואת 'איכפתיות') על חרבך תחיה נאמר לעשו = אדום. והאמירות עם של רוצחים וימח שמם הן לא טובות בעיני. העובדה שהם מעשנים מגעילה אותי. מגעילה אותי. מגעילה אותי. שיר, האומץ של הנערים להגיד כך לנהג ראוי להערצה בעיני. 'אל תשכחי שהנוער הזה חי את המוות ולכן...' - את מדברת על נהייה לא שכלית אחרי הרגשות, וזה לא טוב ונובע מחולשה. בכל מקרה, לא ראיתי משהו לא נכון, לטעמי, ביחס לערבי, ביצירה הזו, אלא רק בתגובה עם הריקוד המגעיל. =================================== אבל כל הדיון הזה, לפני הדיון על יצירה, הוא דיון על נקודות מוצא ביחס לערבים. ======================== וזה כתוב ממש יפה, באמת. תיאור החתונה מקסים. תיאור הנוגות שעלתה בך למראה הערבי המתייסר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שירה היא סובייקטיבית, אבל צריכה להיות מדויקת, לתאים למה שרצית לראות לפני הכתיבה, שלא יהיה פער. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה באמת ריגש אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- נעים לקריאה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אך בסוף אתה נשאר כי זה המקום שלך אחרי הגלים בים, המלטפים, המבקשים, אחרי מעלה ההר, הלוקח, הפורח, אחרי המקום הסודי הזה שנמצא מעבר לאופק, שבכולם הייתי ואל כולם ברחתי, חוזרים. ===== הרעיון הזה חסר. [ליצירה]
תגובות