בשעה שאורות של סליחה נדלקים
שקולות ניגונים נמסכים בבכי
שנשורת שנה מתפזרת כנסורת
אני נוסע
כבן מלך על פלגי מים
מלוחים
ונושא על כתפי
שאיפות
ותככים.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המממ. כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה. דבר שני שחשוב לומר, קשה להתקדם ככה. השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך, אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני. וקצת קשה ככה להתרכז במשהו. עוד חודש בדיוק ראש השנה. מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך. [ליצירה]
- [ליצירה] .. הו, רן, כ"כ רציתי לכתוב שזה כ"כ יפה, אבל.. מה זה התככים הזה? לא מבינה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אלטרואיסט זה זולתן, אז יכול להיות שזה שגוי? [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא מזלזל בדעה שלך... התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה, היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי. בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה. אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים. תנועות, יחד יחד יחד יחד. דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת. ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים. פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה. יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו. (אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי. מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:) [ליצירה]
- [ליצירה] --- בטח, יצירות של עצב כשעצוב. שני דברים: אליהן (אין לי כח לכתוב במסר) ומה משמעות כתיבת ההד? סמיילי דומע [ליצירה]
- [ליצירה] --- וואוו, איזה רעיון יפה, איזה ביטוי יפה! רק שיחס אישי לקוראים ביצירה זה רק בעיה (אני מדבר על השורה האחרונה). אולי כדאי להקטין או להוריד. [ליצירה]
- [ליצירה] המסר כאן מאוד חשוב ונכון, אבל... משום מה יש כאן גם קיטלוג, של הומניסטים, פלורליסטים ושונאי הכללות, כשונאי חרדים, כשמאלנים. כאילו הומניסט זה מילה גסה. ואני כל אלו, ואדם דתי שלא שייך לקבוצה שמשתמע שהיא הדברים האלו. וגם ההגדרה של אומנות כבטלה לא מצאה חן בעיני. לא צריך לפסול משהו אחר כדי לבטל את פסילתו של משהו אחד. וכתמיכה: יש הרבה רע בגישה החרדית, אבל צריך למצוא את הטוב ולהעלות אותו, ואת זה עושים רק ע"י אהבה, פגישות, שיתוף פעולה, שמחה ואור. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הו, תיארתי לעצמי. גם אני לא אהבתי את הסוף. שי, אתה אורח בורח זורח מורח פורח צורח קורח? ושוב קראתי את זה. זה מעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם--- ה"פזילה" הצידה זו זכותך כמובן, בתור בעל האתר. אבל היא ממש צרמה לי אישית. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כהרת אגב, יש בבחנה בין כתיבה לבין פירסום. קשה לי להבין את התמיכה בפירסום יצירות עצובות לחלוטין. את נתינת הפומביות להן. (יותר מאשר את עצם הכתיבה) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אי-אפשר להעביר הבעות פנים דרך המדיום, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הילד על העץ ממש עומד ליפול. וזה קסום. כאילו לתמונה כזו המציאו את המילה הזו. [ליצירה]
תגובות