בשעה שאורות של סליחה נדלקים
שקולות ניגונים נמסכים בבכי
שנשורת שנה מתפזרת כנסורת
אני נוסע
כבן מלך על פלגי מים
מלוחים
ונושא על כתפי
שאיפות
ותככים.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המממ. כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה. דבר שני שחשוב לומר, קשה להתקדם ככה. השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך, אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני. וקצת קשה ככה להתרכז במשהו. עוד חודש בדיוק ראש השנה. מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך. [ליצירה]
- [ליצירה] .. הו, רן, כ"כ רציתי לכתוב שזה כ"כ יפה, אבל.. מה זה התככים הזה? לא מבינה. [ליצירה]
- [ליצירה] -- . [ליצירה]
- [ליצירה] --- דיברתי על זה ("כאן מדובר בקטנוניות נודניקית (שאולי מאפיינת את הדמות?)"). (אם הכוונה אלי) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבוי, לא דיקורים סיניים! [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא מזלזל בדעה שלך... התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה, היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי. בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה. אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים. תנועות, יחד יחד יחד יחד. דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת. ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים. פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה. יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו. (אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי. מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:) [ליצירה]
- [ליצירה] --- יו, התגובה הזאת מצחיקה. הולך לספר עליה לכולם.... [ליצירה]
- [ליצירה] --- ליצחק- אולי כי היא לא מוכנה, ופוחדת להתמודד איתו פנים אל פנים, לכן היא מקטינה את עצמה, אדישה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- בדיוק! [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא נראה לי מתאים לכאן. זה וולגרי מדי, מצטער. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כשקראתי את השיר, מאוד הזדהיתי וכאבתי. אבל הסוף לא קשור אלי. בכל מקרה, אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הקסם של האדם הפשוט פעם היה ספיישל על איך עשו את הסדרה "המשאית". אחד השחקנים, עבריין שמסתבך עם המשטרה, אמר לצוות שליווה אותו שעכשיו הוא צריך ללכת להשלים מניין בבית-הקברות, והוסיף: "בואו, בואו, זה טוב." הפשטות הזאת מאוד קוסמת. יש מאמר מסויים שאומר שיש משהו מאוד גדול בפשטות הזו, אך בעליה אינם מודעים לה. נסים הוא אדם פשוט כזה, והוא הלך אחרי לבו שהוא טוב כמובן. הוא אמר שיחזיר את הכסף והוא עמד במילה שלו, כדי לשמור על כבודו. ואולי יהיה קשה לו להיגמל, אבל הוא יצליח, כי הוא בדרך הנכונה. [ליצירה]
תגובות