אמ......
אני מאוד משתדל. אני חושב שההשפעה של חשיבת ה'מה יגידו' עלינו היא גדולה מדי, והרבה חיינו מותווה בגלל דברים חיצוניים לנו ולא מתוכנו.
אבל מהבחינה המעשית, אני לא 100% עושה דברים לא בגלל החברה. חבר שלי אומר ש-95%...
כתבתי את זה בלשון עתיד. זה גם אומר משהו (מהרהר).
פשטות בכל מחיר, יצאה מהאופנה ברגע שהפוסטמודרניזם פשה בכל, כולם יחפים ואם זאת כולם נעולים באותם סכימות. וחבל.
מכיוון והמוטיב היחף חוזר ביצירות שלך, ברור שזאת לא מטאפורה, או משל, ולכן לא ברור המעבר מהרגליים שלך לשמיים. ממתי שבילים מסתירים את השמיים?
לא ברור, ולא ברורה כלל את מי זה אמר לעניין.
אין ספק- הסנדלר הולך יחף,
י.ז
אני חושב שבשתי השורות הראשונות מסתתרת אמירה תת-מודעת.
לפעמים ההולכים בשבילים אחרים עושים זאת לא מפני שבו תטבנה רגליהם ללכת, אולי בשביל של כולם גם תטבנה רגלי ללכת אבל:
לא אלך בו ולו רק מפני שיש בו צעדי רגליים.
אחרי כן מגיע כמובן הסבר שהשביל החלופי שבחרתי בו הוא הטוב ביותר בשבילי...
לא יודעת עד כמה זה לא מודע. יכול להיות שזה לא מודע. אבל אני בהחלט מסכימה איתך. מכל האווירה של השיר ה'צעקני', קריאת האינדיבידואליסט - קריאה, מניפסט צעקני, אני לא אלך בשביל - רק בגלל שמישהו צעד שם קודם. אהיה אינדיבידואליסט - אשליט זאת על עצמי. לא אעשה משהו שמישהו עשה מקודם. חייב לחדש.
אבל לא תמיד זה טוב לחדש. לפעמים עדיף ללכת בדרך בה כולם הולכים.
לא חייבים לדרוך על העקבות של הקודמים. אפשר לחדש גם בשבילים הקיימים.
[ליצירה]
יחף אך?
עדין הולך בדרך תורת ד'...
אינדבדואל בתוך התורה...
כש"בתורת ד'" חפצך...
היא תיהפך ל"ובתורתו יהגה יומם ולילה..."
תורתך....
בהצלחה אחי...
[ליצירה]
---
אמ......
אני מאוד משתדל. אני חושב שההשפעה של חשיבת ה'מה יגידו' עלינו היא גדולה מדי, והרבה חיינו מותווה בגלל דברים חיצוניים לנו ולא מתוכנו.
אבל מהבחינה המעשית, אני לא 100% עושה דברים לא בגלל החברה. חבר שלי אומר ש-95%...
כתבתי את זה בלשון עתיד. זה גם אומר משהו (מהרהר).
[ליצירה]
היי, זה יפה...
אפשר להעביר על הדבר הזה תוכנית.
"כשהנשמה מאירה...."
כתבתי על זה הרבה להרבה אנשים. שמחה עוזרת להביא את הטוב ולהבין, או לקבל, את הרע.
(רק חבל שאחד המסרים היה להיותפסיבי ולא לנסות לשנות)
[ליצירה]
סיכום
נצחוננו על האימפריאליזם יהא כמו נצחוננו על היטלר.
מי הדובר במשפט זה? האם העם היהודי? וכי הוא ניצח את היטלר? מעיון בהמשך הקטע נוכל להיות יותר ממוקדים.
חציית שדות שתי וערב הינה אסטרטגיה מלחמתית ידועה, אך הדגלים בראש התורן מן הסתם רק מקשים על הלחימה. העלייה לפסגות ההרים עם הדגלים הכבדים מביאה, ע"פ המחבר, לעולם ללא עוני ולעתיד מזהיר.
האם נוסתה נוסחת פלא זו אי-פעם? העפלה עם דגלים אדומים בראש התורן אל ההרים בחציית שדות שתי וערב, תוך כדי הפצצות בסגנון מלחמת העולם השנייה?
וכיצד לא משכיל הדור להשתמש באסטרטגיה פשוטה זו?
כל זאת ועוד, בשיר הבא של מר שמואל ירושלמי.
תגובות