השקט מנצח בי גלים.
תחת צל שתחת אור
הוא נוגע בי
הוא נוטע בי
עלים של שקט
ירוקים.
וכל הכחול הזה נסוג,
ומשאיר כתמים של קצף,
בשקט שצומח אט
ממלח של גלים.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- אני אוהב את השיר הזה. אופטימי וחזק. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני לא מסכים. ההסתכלות על החיים כתור למוות היא שלילית ושגויה מיסודה אבל את המסר, המבקר את האנשים על הבחירה שלהם לחיות חיים רעים, מלאי שנאה, שמקרבים את המוות, אני מעריך. [ליצירה]
- [ליצירה] --- בלילה, אני תמיד הולך יחף בעיר. ביום לפעמים. היום הלכתי וזה הכאיב לי נורא. [ליצירה]
- [ליצירה] --- --- הבאיומים נחיה את הפורומים? [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני קוטע את זה כאן. לא מתכוון להתייחס לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה לא נכון. אתה מתייחס לנשק כאל כלי שלילי במין התנשאות כזאתי, אבל נשק הוא כלי הכרחי בחיים שלנו במצב הזה וצריכים אותו. - - - נכון, היה עדיף שהמצב הזה לא היה ונכתת חרבותינו לאיתים וחניתותינו למזמרות, אבל כרגע נשק הכרחי. ואין מה להתייחס אליו בהתנשאות. רן, שבו אין לחשוד על מיליטנטיות יתר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ביום רביעי הייתי בתחנה המרכזית בירושלים, בקומה השלישית, הלכתי לשירותים, ושם נשאלתי ע"י מישהו שישב שם עם בקבוקון: "אחי, אתה יכול לעשות לי טובה?" תשובה קטנה שמשמעותה מה. "אתה יכול להשתין לי פה בבקשה?" מייד ברחתי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אוף, די. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה שיר נוגע, אבל השורה 'אני שנייה עוצרת' לא מתאימה כ"כ למשלב הלשוני שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- התכוונתי: לא לראות את הנורמה בפוסלת המחשבה העצמאית ומשטיחתה, ומביאה לבחירת הדרך ללא בחירה. ואם זו הדרכה כללית, יש בזה כשל לוגי, כיוון שאז זו הנורמה ואין נורמות אחרות. אבל אני עייף עכשיו, נראה לי. (לשם שינוי? גילויי חיבה? איזה יופי.) [ליצירה]
