[ליצירה]
---
אני לא מסכים.
ההסתכלות על החיים כתור למוות היא שלילית ושגויה מיסודה
אבל את המסר, המבקר את האנשים על הבחירה שלהם לחיות חיים רעים, מלאי שנאה, שמקרבים את המוות, אני מעריך.
[ליצירה]
גם אני לא מזלזל בדעה שלך...
התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה,
היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי.
בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה.
אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים.
תנועות, יחד יחד יחד יחד.
דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת.
ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים.
פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה.
יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו.
(אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי.
מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:)