אנו כובלים עצמנו כאן,
כדי להיפתח,
עם קשר קול תפילה,
שמעולם לא נח.
אך בכבילת חורבן,
דומה שקצת נשכח,
כי מקומנו שם,
בעֵבֶר המוזנח.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בדיוק אנחנו מתכתבים בפורום על הצבא אני אעתיק את זה לשם. [ליצירה]
- [ליצירה] --- --- הבאיומים נחיה את הפורומים? [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, ידעתי שזו שלך, אבל לא רציתי לכתוב, מחשש שאולי את לא מעוניינת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה נעים לקריאה. גם בשעת עייפות ועיניים חורקות. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לפני כמה ימים התנדבתי באריזת מצרכי מזון לנזקקים לקראת פסח, ומישהו אמר: 'צריך להרוג את ביבי', והסתכלתי עליו במבט רצחני. די לשנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אתמול התחלתי לשיר אותו במין אקסטזה, אז שמתי אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- את יכולה לנשוף החוצה, אבל עם נימה אופטימית, עם הבאת טוב. אחרת זה חסר תכלית פשוט. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ממש ממש אהבתי וצחקתי, וניסיתי להגיב אתמול אבל סירב להגיד. מזדהה לפעמים. השקר הזה, בהתנהגות מול רבים שאינם מכירים אותנו. :) --- רק הססאמממק הזה שחייב להיעלם. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הבעיה ביצירה הזאת, שדורש צנזורה שלה, זה לאו דווקא הנושא (יחסים הומוסקסואליים), אלא "איך מלוא אונך כנגד ירכי נלחץ" זה מסר מיני בוטה, פרובוקטיבי ולא מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב, אבל לפחות ההומור של פעם הוא לא ההומור של היום... מה בדיוק הבנת מהשיר? [ליצירה]
